השגרה משעממת אותי - מחפשת ריגושים

שלום לך,
ראשית, טוב לראות שאת מחוברת לעצמך. הגעת למצב בו את בוחנת את סדר היום שלך, את הפעולות שלך, וזה לא מספק אותך. חשוב שנבחן מה שורש התחושה הזו. ניכר שאת מבקשת אחר חיים בעלי משמעות גבוהה, ליצור מתוך מודעות עמוקה למעשייך. זו שאיפה גדולה ומבורכת, שמניעה את האדם שלא לדרוך במקום, לעלות ולהתעלות בדרכו ובחייו.

נוכל לציין ביטוי חיובי לשאיפה הטובה הזו – צמיחה. אדם שמקננת בו תחושה כזו, יצעד קדימה, ולאחר כיבוש היעד הנוכחי יעבור לשלב הבא. אם עד עתה עבד על נקודה מסוימת והצליח בה, יקח על עצמו משימה חדשה להסתער עליה. אדם כזה מעריך את הדרך שעשה עד עתה, לא מסתפק בה וחותר הלאה.

מאידך, נוכל לטעות בשני מישורים: שאיפה למקום גבוה יכולה לגרום לנו לזלזל במקום הנוכחי שלנו, באורח החיים כפי שהוא כיום, ובדרך שעשינו עד עתה.
חמור מכך, במקום לספק את הצורך הגבוה שלנו בקומה רוחנית נוספת על מה שיש לנו, ננסה לספק את עצמנו בדברים זמינים יותר שאמנם נותנים תחושה של סיפוק – אך רגעי, קצר טווח, והכי גרוע, מדומה. במילה אחת- ריגושים.
מדוע זה קורה, כשהשאיפה היא כ"כ גבוהה, רוחנית, ופנימית? העדפת הדרך הקלה. עליית מדרגה רוחנית כרוכה בעבודה מאומצת, שאורכת זמן. לא תמיד קל לנו להשקיע הרבה כוחות, ולא תמיד יש לנו סבלנות לתהליך שלם. הבעיה היא, שכשלא נענה על הצורך האמיתי-פנימי שלנו, התוצאה המיידית תהיה תסכול, אכזבה וריקנות (לא נהנית מכלום), מהסיבה הפשוטה שהחיסרון עודנו קיים.

[בחינת מטרות]
כדי לענות על הדרישה הזאת שלנו, עלינו להפנים שאנחנו רוצים יותר.
יותר משמעות, יותר חיבור לדברים שאני עושה, יותר שלמות. כדאי לשבת עם עצמך ולהגדיר לעצמך מה הציפיות שלי מעצמי, מה המטרות בחיי, מה נחשב משמעותי בעיניי, מה "מדליק את האש הפנימית שבי", וגורם לי להרגיש חיות, ממש כך. אפשר להתחיל מנקודה קטנה, בה אני יודעת שערך מסוים הוא ערך נעלה. כעת יש לתרגם את הערך שאני שואפת אליו למציאות מעשית.

[מפגש אידיאל וחיים]
ננסה לבחון כיצד המטרות הנעלות יכולות להשתלב בחיינו המעשיים. כדי לעשות זאת בצורה אמיתית ורצינית, עלינו להזמין עצמנו לבירור כנה שיבחן כיצד ניתן להעלות את הפעולות שאנו עושים כבר בחיינו עתה. להתבונן בכל הפעולות שלי כגון הדרכה\תפילה\לימוד תורה ולנסות לנתח מדוע אני עושה זאת ולאן זה לוקח אותי, כשהפעם אנו משתדרגים לרמה אחת מעל מה שהיינו. הכוונה היא להתקדם עוד ועוד במה שאנו עושים היום בצורה לא שלמה.
זאת אומרת, ניצוק משמעות עמוקה יותר לפעולת ההדרכה - נראה בה הזדמנות לעזרה לאדם אחר, להעמדת חברה בריאה יותר, לנתינה גדולה, ליציאה שלי מעצמי למעגל החברתי. לפעולת התפילה- להוסיף על קומת התפילה היומיומית ההלכתית את הדרישה לחיבור אמיתי לקב"ה, כוונה גדולה יותר לפחות בחלק מהתפילה, מפגש עוצמתי אמיתי שלי כאדם מול הבורא. ללימוד התורה - ניתן להתייחס כביטוי לרצון אדיר שלי לעבוד את ה' ועל כן אלמד מה הוא דורש מאיתי וכיצד היא השגחתו. לעבודות בבית ועם המשפחה - מטרה עליונה של תמיכה בקרובים אליי, יצירת חיבור אכפתי וקרוב ביני לבין אחיי, הכרת הטוב גדולה כלפי הוריי, וכדומה.

כך לאט-לאט נקלף את הקליפה החיצונית של ההרגל מעל המעשים שלנו, ונגלה שבעצם משמעותם עצומה, ויש והם נוגעים בנקודה הרבה יותר פנימית ממה שחשבתי. כדאי לנסות לשאוף כמובן שגם לפני,במהלך ואחרי המעשה נוכל לחוש את תחושת הייעוד שלו והתכלית שלו.
זהו תהליך של התבגרות בו אני גדלה וצומחת.

[מ"מה לא" ל"מה כן"]
בנוסף, ייתכן כי כדאי "להתחדש". כלומר, אולי כדאי לקחת על עצמי איזשהו פרויקט/מעשה שאני מרגישה שהוא יותר מעניק תחושה של סיפוק. הניסיון מעיד כי פעמים רבות תחושה טובה כזו תופיע כאשר תורמים לחברה, ומשתלבים בתוכנית של נתינה לזולת. הנתינה ממקמת את האדם במקום בו הוא מעניק ממנו לאחר, ועל כן בצורה כזו מודגשת לו באופן בהיר יותר העובדה שהוא נחוץ ותורם בעולם.
ובכלל, אם את מזהה אצלך שאת טובה במשהו, או מוכשרת בעניין מסוים, או מתענינת באיזה דבר- בדקי האם את יכולה לפעול עמו בפעולה בעלת-ערך בשבילך. אם יש משהו שאוהבים לעשות והוא גם כן חשוב ותורם (יכול להיות גם לפתח את עצמך, שזה גם ערך מבורך) יכול לעשות לך המון טוב ולהוסיף שמחה.
החשיבה הראשונית של "מה לא מספק אותי" בשלב הראשון, תתחלף ל"מה כן יכול לספק אותי" בשלב השני. מקושי וחסר לניסיון לתיקון.

וחשוב-חשוב: להתפלל על זה ולבקש מהקב"ה שיעניק שמחת חיים וחדוות עשיה כדי שנוכל להמשיך ולעלות.

בהצלחה רבה!
אורית
orit.kislev@gmail.com