שאלה
למדתי על מחלוקת הרמב"ם והראב"ד על קדושת המקדש בזה"ז, ואני לא מבין משהו. הרמב"ם סובר בשאר חלקי א"י שכבשו עולי בבל שקדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וא"כ למה הוא צריך ליתן טעם מיוחד [שכינה איננה זזה ממקומה] לקדושת מקום המקדש אחרי שעולי בבל החזיקו גם בשטח זה.
תשובה
שלום וברכה!
אין קשר בין הדברים. יש ענין מיוחד של קדושת המקדש וההלכות הקשורים לענין, כגון איסור כניסה בטומאה, מורא מקדש וכו'. הדיון על קדושת חלקי ארץ ישראל מתמקד ברובד אחר לחלוטין, כגון ענין של קדושת גדולי קרקע בשנת שמיטה ואיסורי שמיטה, חלקים שהם נחשבים לחלקי ארץ ישראל ויש בהן איסור לא תחנם וכו'.
בברכה,
חיים בריסק