הסבל שבעולם הזה- טוב?

אחת השאלות הפחות מוזרות, תרגישי בנח.
והיא מהממת. עמוקה מאוד ונוגעת, ברמות שונות, בחיים של כולנו.
ברשותך, נעשה כאן הקדמה שאולי תהיה קצת מיותרת בשבילך, אבל תפרוש שטיח אדום לתשובה.
מאחורי השאלה שלך יש מלא מילים שמתערבבות לנו ביחד. אנחנו משתמשים בהן כל הזמן ובלי לשים לב, לא ממש מבינים עד הסוף איך כל אחת מהן משתבצת בחיים בפועל, ועוד לפני כן- בתיאוריה.
קחי כמה מהן: "סבל", "רע", "מאמץ", "טוב", "כיף", "קשה", "הנאה", "יסורים", "נוחות", "אתגר".
בלאגן לא ברור. אז בואי ננסה לעשות בהן סדר.
לצורך המשימה נזדקק לדף ועט. נצייר טבלה. נמקם את כל המילים הנעימות בצד ימין ואת כל המילים שעושות לנו גולו גולו בבטן, בצד שמאל.
ניחוש שלי, שתצא לך טבלה כזו: בצד ימין מונחות יפה יפה- "טוב", "כיף", "נוחות", "הנאה" ואם יצא לך להשתתף בסמינריון או שניים, אז גם "אתגר" ו"מאמץ". בצד שמאל: "סבל", "רע", "קשה", "יסורים".
אבל לפי המיון הפשטני הזה, איך מסתדרים עם כל הדברים שהם נעימים מאוד ולא טובים בכלל? למשל, לאכול שוקולד בכמויות- לא טוב בכלל ומאוד מאוד כיף (מניסיון). וגם לצד השני- ללמוד יום שלם למבחן רציני שיש למחרת- לא נעים, לא נח, אבל כן טוב. אז מה עושים עם הפרדוקסים הפנימיים הנ"ל?
שתי אופציות עומדות בפתחינו.
אחת, להתעלם מהם. ממש ככה. להגיד- אין אותם: אם זה טוב, זה צריך להיות כיף וממלא בתחושת הנאה. ואם זה לא נעים, מעצבן, מתסכל, קשה- סימן שזה רע. או שחור או לבן, אבל לא ביחד. הבעיה היא שזה פתרון דפוק, כי הוא לא מסביר אף אחת מהדוגמאות שהבאנו. ויוצא לפי זה, שהתשובה לשאלה שלך היא- הקב"ה רוצה שנסבול, כלומר רוצה שיהיה לנו רע. (ואם אני ארשה לעצמי עוד טיפטיפה- ה´ שונא אותנו) ומה שנשאר זה לבקש, לא ברור ממי: הצילו מהעולם.
האפשרות השניה, להגדיר מחדש את המושגים ובזה לשפוך אור אחר על כל הפרשייה.
בחרתי בשניה. ממשיכה איתי?
הקב"ה רוצה דבר אחד: שיהיה לנו טוב. בשביל זה הוא ברא את העולם ומנהל אותו מאז. אני חוזרת: כדי שיהיה לנו טוב. הוא לא רוצה שיהיה לנו רע, בשום צורה ואופן. הוא לא רוצה את הסבל בעולם והוא גם לא רוצה את הנוחות. הוא רוצה את הטוב.
הטוב הזה, יגיע אלינו בדרכים שיהיו ברורות לנו יותר ובדרכים שיהיו ברורות לנו פחות. החישובים של הקב"ה לא נועדו להבנה בשכל אנושי ולכן כל מה שאנחנו יודעים, גם אחרי חקירה שכלית כזו או אחרת, זה שכל מה שקורה בעולם הוא טוב, גם אם הוא קשה וכמעט בלתי נסבל.
קשה ורע הן לא מילים נרדפות. אסור לתת למשמעות שהתרגלנו לתת למילים, לבלבל אותנו.
הפסקה מתודית: מה תגידי על זוג הורים שלא נותנים לבת החמש שלהם לנסוע בטרמפים? שהם רוצים שהיא תסבול?? ברור שלא. הם רוצים שיהיה לה טוב. רק מה, היא לא מבינה את המורכבות של זה ממרום שכלה החריף. ולכן, הדבר היחיד שישנה את פני הדברים כאן זה האמון שהיא רוכשת /לא רוכשת כלפי ההורים שלה.
זאת אומרת שאם היא סומכת עליהם בעיניים עצומות שכל מה שהם עושים זה לטובתה, היא תוכל לשאת את הגזירה ותגיע באופנים שונים לאן שהיא לא צריכה להגיע (כולה בת חמש...). אבל, אם היא מפקפקת ברצון שלהם להיטיב עימה, זו תהיה משימה בלתי אפשרית. כי היא חושבת שהם רוצים להזיק לה. למה שתרגיש בנח עם ההחלטות שלהם לגביה?
באופן מדוייק להחריד זה נכון גם לגבי ההתיחסות שלנו לכל מה שקורה לנו בעולם: ככל שאני מאמינה חזק יותר שהקב"ה הוא טוב גמור, הוא עושה את הכל, וכל מה שהוא עושה זה טוב- יותר קל לי להתמודד עם החיים. וכמובן שזה עובד גם הפוך, שלא נדע.
אף על פי כן ולמרות הכל, אין ספק שלא צריך לבקש על הרעה.
הצצה קצרה בתפילות השונות שתיקנו לנו חז"ל מלמדת אותנו על מה צריך וראוי לבקש ועל מה לא. אפילו כשאנחנו מבקשים שהקב"ה יכפר לנו על החטאים, אנחנו מוסיפים בסוף- "אבל לא על ידי ייסורים וחליים רעים". אף אחד לא רוצה לסבול. אם הטוב יכול להגיע אלינו במתיקות, בקלות, בנעימות, אנחנו מעדיפים את זה ככה. אנחנו רוצים ברחמים, לא רק בטוב.
ראית פעם כרטיס ברכה מקושט "שתהיה לך שנה קשה ומלאת ייסורים"? מקווה שלא.
יותר מזה, אנחנו כותבים גם "טובה" וגם "מתוקה". טובה היא בטוח תהיה, אבל התפילה שלנו היא שהטוב הזה יגיע אלינו במתיקות. שגם בעיני הבשר שלנו נהיה מסוגלים להצביע עליו ולהגיד שהוא טוב. וגם נעים. וכיף.
תכל´ס, סבל זה נסיון. אסור לנו לבקש שהקב"ה יכניס אותנו לנסיון, אפילו אם אנחנו חושבים שנצליח לעמוד בו ושההתמודדות איתו תזכך את הנשמה שלנו. אפשר להגיע לדרגות עליונות של קרבת אלוקים ועשיית רצונו גם מתוך חיי דבש חלב וקצפת. ואם אפשר ככה, למה שנרצה אחרת?
הייסורים לא מקודשים.
אבל כשמגיע שלב שהקב"ה מעמיד אותנו בניסיון קשה, אנחנו צריכים להודות על הרעה (רעה, בעיני בשר ודם. ולא שהקב"ה עושה משהו רע). אמנם זה רף גבוה מאוד שרבונו של עולם מציב לנו, אבל זו מצווה. להצדיק את הדין. ממש כמו שמברכים על משהו שרצינו שיקרה. כי את הכל הקב"ה עושה מתוך מטובו. ואנחנו אסירי תודה שמי שמנהל את העולם הוא מלך טוב.
לא רק שתצמח מזה טובה בעתיד, אלא זה טוב כבר עכשיו, וגם בלי שנבין איך. הכל טוב, לא רק הכל "לטובה".
ואת צודקת מאוד, שבכלליות, אנחנו תמיד צריכים לתקן משהו. אפילו הרבה משהואים. וכבר אמרו חז"ל שכשבאה לאדם צרה הוא צריך לעשות חשבון נפש ולראות איפה הוא יכול לשפר את מעשיו. להיטיב את דרכיו. להתקרב לרצון האלוקי.
שיהיה פסח טוב ומתוק. וכשר ושמח.
לרשותך,
rutav89@gmail.com
רות.