שאלה
שלום כבוד הרבנים!
אני מצטער על תוכן השאלה אבל תורה היא וללמוד אני צריך ויש לי מזה נפקא מינה גדולה.
ראיתי הלכה ב"בן איש חי" שהוא כותב שאם יש לאדם צרכים (גדולים) אסור לו להתפלל במצב כזה והוא צריך ללכת לבית הכסא, אפילו אם הוא יודע שיעבור זמן התפילה, אחרת תפילתו נחשבת תפילת תועבה. האם הרב עובדיה יוסף שליט"א גם כן פוסק כך?
ואם כן, אז במידה והלכתי לבית הכסא והצלחתי להוציא חלק מן הצרכים אך לא את הכל, בגלל עצירות, האם אינני צריך להתפלל גם במצב כזה עד שאפנה את הכל?
ואם יש לי עצירות במשך כל היום, אז לא אתפלל בכלל באותו יום?
ואם אכן השאלות רלוונטיות (אם הרב עובדיה לא פוסק בעניין זה כמו הבן איש חי אז זה לא רלוונטי לגביי, כי אני הולך לפי הרב עובדיה), אז במה דברים אמורים? האם רק בתפילה או בדברים נוספים? למשל האם מותר לי להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע וכו' במצב כזה?
בבקשה תענו לי בהקדם האפשרי, זה מאוד יעזור לי.
תודה רבה מראש!!!
תשובה
שלום,
עקרונית עדיף להתפלל עם גוף נקי מצואה מ"ר והפחה גם במקום שזה יבוא על חשבון תפילה בציבור.
אבל ביחס לזמן ק"ש וזמן תפילה פסק השו"ע ביחס להפחה שלא יתחיל אך האחרונים והמשנ"ב והגר"ע יוסף חלקו עליו להתיר להתפלל ולקרוא ק"ש כדי שלא להפסיד את זמנם.
אשר למ"ר רוב הפוסקים הקלו בכך חוץ מהמג"א.
אשר לצואה השו"ע פוסק שאם אפשר להתאפק שבעים ושתיים דקות מותר להתחיל להתפלל ואפילו שבסוף תפילת העמידה נזקק לשירותים זה מותר. ואם לא יכול להתאפק בגלל צואה והתפלל יש לחזור על התפילה. ביחס למ"ר ישנה מחלוקת ונפסק להקל שלא יחזור.
וכל שהתחיל בהיתר (בין בלימוד תורה, ק"ש, תפילה, מגילה, הלל)אע"פ שנזקק באמצע לשירותים לא יפסיק אא"כ מתאוה מאוד שאז יפסיק ובמידה ושהה שיעור זמן כדי לגמור את כולה בתפילה יצטרך לחזור לראש אחרת חוזר למקום שפסק (אא"כ מדובר בג' ברכות ראשונות שחוזר לראש).
כל טוב,
משה כהן