שאלה
לכבוד הרב שרלו שלום וברכה,
עכשיו הבנתי את כוונתו של הרב.
א. התכוונתי להביא מיחזקאל לימוד מהפרט אל הכלל, כלומר מתוך זה שהקב"ה מפרש עבורנו במקום אחד את "כוונתו" דרך המושג של "חפץ" ו"אי-חפץ", כך אפשר גם להכליל וללמוד שנכון להשתמש בעולם מושגים אנושי כזה, גם לתחומים אחרים של הקשר עם הקב"ה. ואם אנו מניחים שאכן זה מה שבא הקב"ה ללמד אותנו, אז זה עומד בסתירה למה שהרב כתב, שאין אנו יודעים אלא את מה שהקב"ה גילה לנו בדברי קודשו. ואדרבה, הגישה שאותה מציג הרב, עלולה להחליש את חווייתנו את הקב"ה, כי הקב"ה הניח כאן לפנינו דרך לחוות אותו, ואנחנו לא משתמשים בה.
ב. מהסיפור על אליהו הנביא באתי להוכיח, שחז"ל לא רק מביאים דוגמה לכך שיש ב"עיני" הקב"ה דברים יותר חשובים ופחות חשובים, אלא שיש פה גם ניסיון של חז"ל לתת לנו לטעום מהכיוון הכללי של סדר החשיבות.
ג. לגבי הפרשנות שלי למילה "תֶּשִׁי", מביא רש"י באחד מפירושיו את דברי חז"ל – "כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם".
ד. גם אחרי תשובתו של הרב, עדיין יש לעניות דעתי הבדל בין עולם מינוחים חיצוני שניכפה כ"מיטת סדום" על חוויית הקירבה האלוקית, וכפי שהרב סולובייצ'יק כינהו "הנחות קטיגורייליות", לבין עולם הדימויים האנושי שעולה מתוך חוויית הקירבה הזו. ולכן גם משעה שנתחדשה עלינו המחשבה החדשה כפי שהרב כתב, וכפי שהביא מדברי הרב סולובייצי'ק, עדיין לעניות דעתי יש מקום הכרחי לעולם הדימויים הזה. ואנסה לבאר את דבריי.
אין זה מקרי, שחוויית הקירבה האלוקית מתפרשת ע"י עולם דימויים של יחסי אדם עם אדם. אלא כך זה נברא מלכתחילה, כדי שיוכל להיווצר המתח המתמיד, של מצד אחד לחוות את הקב"ה עם הדימויים האנושיים שלנו, ומצד שני להרגיש שהוא נשגב עד כדי כך שאין מחשבה ודימוי תופשים בו כלל. כי ע"י המתח הזה תתרחש המרה בלתי פוסקת של האנושי לאלוקי ושל האלוקי לאנושי, שזהו לב מערכת התיקון וההשלמה של הבריאה, וזוהי אחת הדרכים להבין את הדימוי שהופיע בחלום יעקב, של "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" – עלייה מתמדת של האנושי אל האלוקי, וירידה מתמדת של האלוקי אל האנושי.
אין זה מקרי, שעולם הדימויים של חוויית הקירבה האלוקית אינו רק של דוד ורעיה, או של אב ובן, או של מלך ועבד
תשובה
שלום וברכה
א. איני חושב שהקב"ה פתח בפנינו את "עולמו", ואיפשר לנו להבין את השיקולים האלוקיים השונים, מעבר למה שהוא חשף בעדינו. מעבר לנימוקים שהופיעו בתשובות הקודמות, אני מוסיף גם את החשש מפני מניפולציה: מניסיוני ראיתי כי רבים רבים "מגייסים" את הקב"ה כדי להוכיח שמה שהם אומרים הוא נכון, ושהקב"ה בעצם משדר דרך ההיסטוריה תמיד את העובדה שהם צודקים. כך, לדוגמה, רבים מידי טוענים כי הם יודעים לבאר מפני מה בא אסון נורא ח"ו, ומעניין לראות שתמיד האסון מוכיח את מה שהם סברו קודם לכן, ואינו גורם להם לשינוי דרמטי. כשזה נוסף למערכת השיקולים שהבאתי בהתכתבויות הקודמות – הדבר אך מעצים את זהירותי מפני הניסיון לבוא בסוד האלוקות.
ב. סדר החשיבות אכן מופיע מאוד בדברי הנביאים. אשמח אם תקרא את http://ypt.co.il/show.asp?id=19958 . אולם להוכיח מדברי חז"ל מסוימים את הטיעון שאתה מבקש לטעון – המרחק גדול.
ג. אני מכיר את פירוש רש"י. כתבתי לך שגם אותו אין לפרש כאילו תש כוחו של הקב"ה, אלא שאתם פועלים כדי להתיש את כוחו, ואת פועלים בדרך מכעיסה, אולם תכונות אלה אינן תכונותיו של הקב"ה.
ד. אני מסכים מאוד לעולם הדימויים. אם אתה מדבר בשפה של דימויים, ואינך מפענח דימויים אלה לטענות פילוסופיות – הדברים נראים מאוד. כתבתי על כך באריכות במאמר הסיום של ספרי על שיר השירים, "אחריך נרוצה". עולם הדימויים האלה אכן מכניס אותנו לזיקה מרתקת ביחסים עם הקב"ה. אולם אנו חייבים לזכור כל הזמן כי אין אנו טוענים טענה אונטולוגית על הבורא, אלא חיים קשר פנימי עמוק מכוחם של דימויים אלה.
כל טוב ויישר כוח