שאלה
שלום וברכה,כבוד הרב,אני כל הזמן חושבת מה יגידו מה יאמרו.במקום לחשוב מה ד' רוצה..כשאני לבד עם עצמי בבית קל לי יותר להתרכז בעבודת ד' אבל זה לא הדרך!ואני יודעת שצריך לעבוד את ד' בתוך המציאות בתוך החברה.אך הבעיה שמרגע שאני עם אנשים מסויימים אני בכלל חושבת על עצמי איך תופסים ממני מה חושבים עליי אני מתמלאת בעצמי!ועבודת ד' בצד.ד' ישמור.
איך אני יוצאת מזה??איך אני זוכרת כל הזמן את ד' ואת רצונו??תודה רבה.
תשובה
בסד
שלום רב .
ברוך השם ,האדם הוא יצור חברתי ?
התורה מצווה אותנו להיות מעורב עם הבריות וכן לחשוב כיצד הדברים יראו .כמובן מבלי לפגום כי הוא זה בעבודת השם.
לכן הסעיף הריאשון בשולחן ערוך.."שלא יבוש מהמלעגים עליו."
לקיים את כל המצוות תוך התחשבות בסביבה כי העולם לא שקוף ...והבריאה איננה אוויר.
ויש לנו הדרכת של חז"ל ואפילו התיחסות בהלכה ל[מראית עיין]..ההלכה דנה מתי חוששים למראית עין ומתי לא.
בברכה