שאלה
שלום לכבוד הרב!
יש לי שני שאלות..
1. אני לא אשקר ואכחיש אך לצערי יש מספר פעמים שאיני עומד בפיתוי ואני מוציא זרע לבטלה, כל פעם שאני עושה זאת אני מרגיש ממש מגעיל עם עצמי וממש דוחה! אך אני גם מרגיש כאילו כל פעם שאני עושה זאת אז יום למחרת היום שלי הוא יום ממש דפוק כאילו הכל לא הולך טוב בו! רציתי לדעת עם זה נכון להאמין ככה שכל פעם שזה קורא אז אלוקים כביכול "הורס" לי את היום? האם זה בכלל הגיוני? או שסתם אני גורם לעצמי לחשוב ככה כי הרי מלא אנשים עושים זאת ולא מרגישים ככה...
2. אני התחלתי לחשוב על זה וכאילו אין טעם למטרתנו כאן, בעולם הזה לא? ללמוד תורה? לעשות מצוות? למה??? אז בסדר קיימתי את כל המצות למדתי את כל התורה! מה אז? גן עדן? אני לא מרגיש צורך בללכת לגן עדן...אני מרגיש שעדיף להנות כאן ולסבול שם...או שבכלל אין משמעות לקיומנו??
סליחה על האלות המוזרות!
אשמח עם תענה בהקדם...
תשובה
שאלותיך טובות ואינן מוזרות, והן מובילות לדיונים שקשה להאריך בהם, אולם אשתדל לענות באופן ברור.
1. אנו מאמינים שיש קשר בין מעשי האדם ובין מה שקורה לו, ולכן הסברה שהעלית בהחלט אפשרית. יחד עם זאת כיום אין אנו חיים בעולם בו השגחת הקב"ה גלויה, ולכן בדרך כלל אין אנחנו יכולים לראות את הקשר בין חטא ועונשו או בין מעשה טוב ושכרו באופן ברור, גלוי ומיידי. לכן ייתכן בהחלט שהקשר בין העברה שאתה נכשל בה ובין היום הדפוק שלמחרת איננו עונש, אלא שקורה לעיתים שיש לך יום לא מוצלח אחרי שנכשלת בעבירה, ובאותם מקרים שהדבר קורה אתה שם לב לכך. כאשר יש לך יום מוצלח, או כאשר יש לך יום לא טוב שאיננו בא אחרי שנכשלת, אינך שם לב לכך.
באופן עקרוני, למרות שחשוב לנו לחזק את האמונה בשכר ועונש, עלינו להיזהר מלקבוע בוודאות איזה מעשה גורם לתוצאה זו ואחרת, אלא רק לחשוש לכך.
2. בקשר למטרתנו כאן, כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים דברים ברורים שאני מביא אותם בזה:
והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא נברא באופן מיוחד לשם כך. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא העולם הזה. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדביקות בה' יתברך, ובעולם הזה האדם צריך לעמול ולהשתדל לקנותה.
ה' שם את האדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הם ניסיונות לאדם, ואם יהיה לבן חיל וינצח במלחמה הרוחנית, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה להידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו".
על דברים אלה ברצוני להוסיף שכל אדם נוטה לחשוב שעדיף ליהנות בעולם הזה, על חשבון העולם הבא, וזו תחבולה קלאסית ומוכרת של היצר הרע. הדבר דומה לאדם שמן שמאוד רוצה לעשות דיאטה, אבל כאשר הוא מגיע לארוחה טובה, הוא אומר לעצמו בעצם עדיף לאכול טוב ולהיות שמן, מאשר לסבול ולעשות דיאטה. כך גם אתה, כמו כל אדם במצבים מסוימים, מעדיף לחשוב שכדאי להרוויח את העולם הזה מתוך רצון לברוח מהקושי לעמוד בפני הפיתויים.
כל טוב,
רונן לוביץ