המזרחי - חפיפניקים??? (על הדרך הדתית לאומית)

שלום לך,

ראשית, יישר כח על השאלה ששאלת. חשוב מאוד שתבררי את הדרך בה את בוחרת בחיים, ובעיקר חשוב שתהיי שלמה איתה. אשתדל לענות תחילה באופן כללי על הטענות שהעלית, ואז אתייחס באופן פרטני יותר לכמה נקודות שהבאת בדבריך.

לענ"ד, הטעות המרכזית בדברים ששמעת היא הכללה גסה של תופעות שקיימות רק בחלק מהציבור הדתי לאומי לציבור כולו. כידוע לך, הציבור הדתי לאומי מורכב מפלגים ותת פלגים רבים וקשה להסיק מההתנהגות באחד הפלגים לגבי הפלגים האחרים. בפרט, רוב ה"האשמות" שהעלית בדבריך אינן רלוונטיות כלל לפלג גדול בציבור, המכונה "הציבור החרדי לאומי" (חרדל"י). בני ציבור זה משתדלים ללכת בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, ועם זאת לא תמצאי אצלם שום "חפיפניקיות" בשום נושא בהלכה. תנועות הנוער אצלם נפרדות ("אריאל") או שואפות לכך ("עזרא", ובחלק מהארץ גם "בני עקיבא"), ודאי שאינם נוהגים לטייל בנים ובנות ביחד, אינם מחזיקים טלוויזיה בביתם, והמראה של בחור עם כיפה סרוגה גדולה ופאות ארוכות (זו ה"אופנה" כרגע בחלק מציבור זה) בבית קולנוע משונה לא פחות ממראה של חרדי באותו מקום. הציבור החרד"לי מונהג על ידי גדולי תורה (עד לאחרונה הוא הונהג בידי מו"ר הגאון הרב שפירא זצ"ל, שגם גדולי הרבנים החרדים, כולל מרן החזון אי"ש זצ"ל, הכירו בגדולתו), ומכלכל את כל דרכיו לפי דעת התורה. רוב בני הציבור משקיעים חלק נכבד מחייהם בלימוד תורה בלבד (לומדים מספר שנים בישיבה גבוהה או בישיבת הסדר), ורק לאחר מכן רובם פונים לעבודה ולחיי המעשה בעוד שאחרים ממשיכים בלימוד התורה. הטענה שאפשר למצוא אצל בני ציבור זה "חפיפניקיות" היא חסרת יסוד לחלוטין. ציבור זה מוכיח שדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל אינה מובילה, חס וחלילה, לפשרות במצוות אלא אדרבה מובילה לעבודת ה' טהורה ונשגבה.

ה"האשמה" כאילו דרכו של ה"מזרחי" (ואולי אף דרכו של מרן הרב קוק זצ"ל) היא דרך של אמצע בניגוד ליהדות שסוברת שאין דבר כזה להיות באמצע, היא מוזרה אף יותר. מדוע שילוב של תורה ועבודה הוא פסול, הרי המשנה (בפרקי אבות) אמרה "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", וביארו המפרשים ש"דרך ארץ" הכוונה למלאכה? כמו כן, כיצד השירות בצבא, שהוא מצווה עצומה של עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם ו"לא תעמוד על דם רעך" יכול להתנגד לתורה? אדרבה, גם חלק מגדולי הרבנים החרדים (למשל, הגאון הרב שטיינמן שליט"א) סבורים שמי שאינו לומד בישיבה צריך להתגייס לנח"ל החרדי, וגם שאר הגדולים שמתנגדים לכך לא מתנגדים משום שזה לא חשוב להיות בצבא אלא מכיוון שחוששים מקלקול רוחני שעלול להיגרם כתוצאה מכך.

התורה אינה דורשת לפסול את שאר המעשים הטובים חוץ מלימוד תורה, ואדרבה: "האומר אין לי אלא תורה – אפילו תורה אין לו". התורה דורשת להעמיד כל דבר במדרגתו הראויה. מדרגת לימוד התורה אכן עומדת מעל מדרגת המצוות האחרות וגם מעל ה"עבודה", ואף ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל אינם חולקים על כך. למשל, מו"ר הגאון הרב שפירא זצ"ל היה נוהג לומר שאם בחור יכול ורוצה ללמוד תורה בכל כוחו, הוא אינו צריך לעזוב את הישיבה ולשרת בצבא, ועדיף שילמד תורה בלבד.

אמנם נכון שרוב בני הציבור הדתי לאומי (ואף רוב בני הציבור החרדל"י) אינם משקיעים את כל זמנם בלימוד תורה בלבד, אולם מצב זה הוא טבעי וכך היא דרכו של עולם. הגמרא אומרת שרבים הלכו בדרכו של רשב"י (שלמד תורה בלבד) ולא עלתה בידם, ואילו רבים הלכו בדרכו של רבי ישמעאל (ששילב תורה עם דרך ארץ) ועלתה בידם". גם בימי קדם רק שבט לוי (שהיה מיעוט קטן מהעם) התעסק באופן מוצהר בלימוד תורה בלבד, ואליו חברו יחידים משבטים אחרים. כמעט לא היו תקופות בתולדות עם ישראל בהן רוב העם למד תורה ולא עסק בדבר חוץ מכך. למעשה, הסיבה בגללה הציבור החרדי יכול להרשות לעצמו שחלק ניכר מבניו (אגב, אפילו לא רוב, כי רוב החרדים אחרי גיל שלושים עובדים) יעסוק בתורה בלבד היא שהחרדים מהווים מיעוט בעם ונתמכים ע"י הרוב (החילונים והדתיים לאומיים בישראל והחרדים בחו"ל) שמקדישים את רוב זמנם לעבודה.

לסיכום, הציבור החרדל"י אינו מייצג דרך של פשרה בעבודת ה' ואינו ממעיט בערך לימוד התורה או שאר המצוות. אדרבה, בני ציבור זה נותנים לכל ערך (תורה, מלאכה, צבא וכו') את מקומו ומשקלו הראוי בחיים, וזוהי לענ"ד הדרך הראויה בעבודת ה'.

כעת, אענה באופן פרטני יותר על מספר טענות שהעלית בדבריך:

א. לצערנו, זה נכון שבחלק מהציבור הדתי לאומי נוהגים "לחפף" בהלכות מסוימות. הסיבה לכך היא שהציבור הדתי לאומי מורכב מקבוצות רבות ושונות, וחלקן מעולם לא היו ב"רמה דתית" גבוהה. עם זאת, נראה שבסך הכל הציבור הדתי לאומי מתקדם מבחינה דתית. אם לפני כמה עשרות שנים ריקודים מעורבים היו דבר מובן מאליו בארגון "בני עקיבא" ובציבור כולו, היום ב"בני עקיבא" הם לא קיימים כלל, וגם בציבור מקומם פחת מאוד. כך גם בעניין שחיה מעורבת, חתונות מעורבות ועוד. לכן למרות שאכן התופעות המצערות שמנית קיימות בחלק מן הציבור, ברוך ה' הציבור בכללותו עולה מעלה מעלה.

ב. בעניין השירות הלאומי – אין איסור הלכתי בשירות לאומי אם הוא מתנהל במסגרת צנועה, מנוהל ע"י נשים וכו'. כך שמעתי ממו"ר הגאון הרב שפירא זצ"ל, ולמעשה הדבר פשוט ואינו צריך ראיה. לענ"ד, מרן החזון אי"ש זצ"ל לא התכוון בדבריו לבחורה אחת מסוימת אלא למציאות הציבורית הכללית. הוא סבר שמכיוון שאי אפשר לדאוג לכך שכל מקומות השירות יתנהלו בצורה ראויה, יש בעניין משום "פיקוח נפש" ציבורי ולכן צריך למנוע את השירות הלאומי בכלל. פסיקה זו מצטרפת לדרכו של הציבור החרדי בנושאים רבים, לנסות להציב "חומות בצורות" כדי להרחיק את הציבור מן העבירה. אפשר שדרך זו היא אכן הראויה עבור הציבור החרדי, ואכן כל בחורה המגדירה עצמה כחרדית לא תוכל "לפרוץ גדר" וללכת לשירות לאומי, אולם עבור בחורה שאינה משתייכת לציבור החרדי, אין בכך כאמור איסור הלכתי, כמובן בתנאי שהשירות מתנהל בצניעות ועל פי ההלכה.

ג. המשל שהבאת לגבי יעקב ועשיו אינו מענייננו כלל. במשל מתואר שאחד מהבנים שאף לדברים שליליים (עבודה זרה), ולכן ההתלבטות הייתה לגבי אדם שמשלב צדקות עם רשע. במקרה שלנו, גם המאשימים את הציבור הדתי לאומי בשיתוף התורה עם דברים אחרים, כגון עבודה וצבא, יסכימו שדברים אלו כשלעצמם הינם חיוביים, ולכן המשל אינו שייך לכאן כלל. יש לציין שמסקנת המשל היא אולי "ווארט" נאה, אבל היא וודאי אינה נכונה מבחינה הלכתית. ככל שאדם שומר מצוות יותר, כך טוב יותר, וחס וחלילה להעדיף שאדם יהיה רשע מאשר שיהיה צדיק למחצה. אפשר שכוונת המשל היא שאם אדם הוא רשע גמור, יש יותר סיכוי שיחזור בתשובה ויהיה צדיק מאשר אדם בינוני, ובכך מעלתו. מרן הרב קוק זצ"ל כתב בדומה לכך, שהמאמינים הגדולים והכופרים הגדולים נפגשים לבסוף, והבעיה היא עם מי ש"באמצע". אבל שוב, דברים אלו אינם שייכים לענייננו כלל וכלל.

ד. מצד שני, חלק מהדברים שהופיעו במכתבך על החרדים הינם מאוד לא ראויים. האם אכן כל החרדים הם "מוזנחים"? אני מכיר חרדים רבים ואף אחד מהם אינו מוזנח. אדרבה, חלק מהציבור הליטאי מקפיד על לבושו הרבה יותר מהמקובל בציבור הדתי לאומי ובציבור החילוני גם יחד. העובדה שחרדים לובשים בגדים שחורים אינה צריכה להרתיע אותך. זה בסך הכל עניין של אופנה והרגל. בגדים אלו נחשבו מכובדים מאוד בעולם לפני מאה שנה, וגם היום הם נחשבים מכובדים בחוגים מסוימים (גם לעורכי דין בבית משפט יש גלימה שחורה). אמנם אין כל חובה הלכתית ללכת בבגדים שחורים, אך גם אין להירתע מפני מי שנוהג כך. הטענה שהחרדים כל היום לומדים תורה ולא עובדים אינה נכונה. רוב החרדים אחרי גיל שלושים יוצאים לעבוד. ואלו שראויים לכך ונשארים ללמוד – אדרבה יש להיות גאים בהם ותבוא עליהם הברכה. זה גם לא נכון שהחרדים אינם תורמים למדינה. אמנם נכון שרוב החרדים אינם משרתים בצבא (בעיקר מפני פחד מהיחלשות דתית), אבל לעומת זאת הציבור החרדי פעיל במפעלי חסד רבים, ובולט בהם בתקופה האחרונה ארגון זק"א, שזוכה להערכה רבה בכל שדרות הציבור. בקיצור, אין חובה להיות חרדי, אבל גם לא כדאי להאמין לכל העלילות שחורשי רעה מספרים על הציבור החרדי...

לסיכום דברינו, וודאי שדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל אינה דרך של "פשרה" בתורה, וציבור גדול של ממשיכי דרכו מקדשים שם שמים על ידי חיים על פי התורה ללא כחל וסרק. אמנם נכון שיש חלק מהציבור הדתי לאומי שהינו "פשרני" יותר בהלכה, ואכן ראוי שלא להתחבר לחלק הזה מהציבור. כל אדם צריך לבחור לעצמו האם הדרך הדתית לאומית (כמובן, ללא כל פשרות בהלכה) היא הדרך המתאימה עבורו או שמא מתאים לו יותר להיות חרדי. עם זאת, צריך לכבד גם את דעתו של הצד השני ולזכור שמאחורי שני הזרמים עומדים גדולי תורה עצומים שכל דבריהם קודש.

מקווה שהשבתי לשאלתך. בהצלחה בהמשך הדרך!

נתן,
nkeller@math.huji.ac.il