שאלה
שלום הרב!
אודה לך מאוד באם תשיב לי על שלוש שאלות:
1) ההלכה מתירה לנו להוסיף בקשות אישיות בתפילת שמונה עשרה כשהן באותו עניין של הברכה.
אולם האם עדיף בימים הנוראים ובכל השנה להוסיף בקשות אישיות אלו בתפילה, או שמוטב לא לשנות את נוסח התפילה שקבעו חכמים, ולבקש בקשות פרטיות לאחר אמירת תהילים, למשל?
2) האם כאשר יום הכיפורים חל בשבת מותר לבקש בקשות פרטיות?
3) אני נוהג (בלי נדר) להשיב את הספרים שהושארו על שולחנות בית הכנסת למקומם על המדף. כיצד יש לנהוג בספרים שלא נכתב עליהם מפורשות כי הם נתרמו לבית הכנסת; ספרים שרשומים על כריכתם שמות של אנשים פרטיים או שיש בהם חותמות של בתי כנסת אחרים? האם להשאירם במקומם מחשש שהם נשכחו על ידי אחד המתפללים וכך יוכל לשוב ולמצוא אותם במהרה, או שמא להניחם בארון הספרים מתוך ההנחה שהם נתרמו לבית כנסת ובכל אופן המאבד יוכל למצוא אותם שם ביתר קלות. ראוי להעיר כי חלק מהספרים הללו מצויים בבית הכנסת חודשים רבים ואין להם דורש, וכמו כן, אין אפשרות לאתר את האנשים ששמם רשום על כריכת הסדורים וספרי הקודש.
תודה רבה ושנה טובה!
תשובה
שלום וברכה
א. בימי חג ומועד לא מבקשים בקשות פרטיות. על כן, אין להוסיף בתוך התפילה בקשות פרטיות בימים אלה.
ב. כנ"ל.
ג. נראה כי אם יש יסוד סביר להנחה כי האדם ישוב לקחת את הספר (עבר רק זמן מועט) טוב להניחו במקומו ולא לשים אותו במדף; אם עבר זמן ואין להם דורש – מותר לשים בארון. לכאורה העובדה שיש שם בספר מחייב בהשבת אבידה, אולם מנגד עומדת ההנחה כי האדם הסכים להקדיש את הספר לבית הכנסת (סברא זו קיימת אך ורק בבית כנסת ולא בשכחה במקום אחר), ועל כן ניתן להתבסס עליה.
כל טוב