שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום וברכה,
ברצוני להפנות אליך שאלה הלכתית לא פשוטה לעניות דעתי ועל כך הסליחה עמך מראש.
הנני בחור בן 29, נכה 75% (סעיף נפשי). מתגורר יחד עם אמי, בן יחיד להורים גרושים.
אני מתפלל 3 פעמים ביום. לומד תורה. אוכל כשר. מבד ברכות על המזון, אני מקיים אורח חיים די דתי. כל זאת מאהבה נטו לבורא עולם יתברך!
הבעיה שלי מתחילה בשבת. כשאני שב מביה"כ הביתה, אני מתחיל להרגיש רע מאוד. בלי טלוויזיה, בלי סיגריות. התקפים חריפים מאוד ואז אני נשבר כל פעם מחדש.
שאלתי לגבי הסוגיה המון אנשים דתיים, רובם רבנים, אלה גילו הבנה רבה למצבי אך מיאנו לתת לי תשובה הלכתית חדה וברורה.
אינני נוסע בשבת. אינני עוסק במלאכה כלשהי. הפסקתי ללכת למשחקי כדורגל הנערכים בשבת ועם זה אני חי די טוב.
אך כחולה דיכאון קליני חריף, מחשבות אובססיביות, סכיזו-אפקטיב/OCD ועוד, אינני יכול לגמרי לשמור שבת כהלכתה. יש לציין כי המחלה שלי כרונית, המלווה אותי כבר 15 שנה. ממחלות נפש לא מתים, אז אין פה עיניין של פיקוח נפש. אך קשה עד לבלתי אפשרי להמנע מדברים מסויימים אותם ציינתי מפאת מצבי הבריאותי/נפשי.
אך כבודו מנתח את המצב ומה יש לכבודו לומר לי?
בתודה מראש,
ש.
תשובה
להתיר עישון בשבת, אף אחד לא יכול להתיר, שהרי כמו שציינת אין בזה פיקוח נפש.
לטיפול אמיתי במחלה שהזכרת, יש מטפלים טובים מאד. טאני מקוה שאתה באמת מטופל , ובע"ה תחלים באופן מלא, ובינתיים , צריך להמשיך ולהתאמץ ולדעת שכל הצלחה של הימנעות מעישון בשבת, היא הצלחה גדולה , ושכרך גדול מאד אצל הקב"ה שיודע ומודד לא רק את המעשה אלא בעיקר את המחשבה והכוונה, שאצלך היא גדולה יותר מאשר אצל אדם בריא שאין לו את הקושי שלך.
יש פתרונות , של מסטיקים, או כדורים שמנטרלים את הצורך המיידי בעישון, - אולי זה הפתרון, בשלב זה לפחות לשבתות.