הכרת הטוב... כשהכל טוב!

שלום לך,

אין לך על מה להצטער. להפך - "לא הביישן למד". כל הכבוד לך שאת שואלת ומבררת את מה שמפריע לך. (אגב, דעי שלהרבה מהרבה מהשאלות את יכולה למצוא להם תשובות בספרים, הרבה תשובות נענות על ידי לימוד אמונה וכו'...) בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד לך תודה על הברכות והאיחולים, הם מחממים את הלב ונותנים פידבק להמשיך.
ועכשיו לשאלתך,
בתפילת שחרית אנחנו אומרים: "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית" בתפילה עצמה אנחנו מזכירים את זה שבכל יום בעצם יש בריאת העולם מחדש. אם הקב"ה לא היה ממשיך את הקשר עם העולם ולא נותן את השראתו, העולם לא היה קיים. כל בוקר מחדש יש נס של הבריאה.
דבר ראשון, איך שקמים בבוקר עוד לפני שנוטלים ידיים אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי". במהלך הלילה הנשמה שלנו עוזבת אותנו ועולה למעלה, כאשר אנחנו מתעוררים הקב"ה מחזיר לנו את הנשמה וגם זה נס בפני עצמו. על השנייה הראשונה שפותחים את העניים צריך להודות לקב"ה על הטוב שגמל אתנו.
כל דבר שקורה פה בעולם הוא בגדר נס. זה שאנחנו מתפקדים וזה שהמוח נותן פקודות לגוף על מנת שנתפקד בצורה הנכונה, זה נס.

את צודקת, הרבה פעמים קורה שרק אחרי שמרגישים או רואים חוסר מסוים יודעים להודות על מה שיש.
שאלת אם זה נובע מתוך חוסר אמונה. אני לא חושבת שזה חוסר אמונה או כפיות טובה, אלא יותר נכון להגדיר את זה כחוסר תשומת לב. הרבה פעמים דברים נראים לנו כברורים ועד שלא נתקלים בחוסר מסוים, לא יודעים להודות עליהם כמו שצריך.
מעבר לכך, זה טבע העולם, כי אדם לא יכול כל רגע ורגע לחשוב על אסון שעלול לקרות לו ומתוך כך להעריך את הטוב. אי אפשר לחיות ככה... ותראי שגם ברכות השחר מנוסחות בחלקן על דרך השלילה- "שלא עשני גוי", "פוקח עוורים" (שזה גם ניסוח שלילי) מתוך הבנה שאכן הצגת מציאות הרע מעצימה את הטוב, וכך זה טבעו של העולם. למרות שזה טבעינו אנחנו צריכים להעלות את זה למודעות, לדעת שכל מה שפה בעולם זה בחסדי הקב"ה יתברך וצריך על כל דבר לדעת להודות, גם על הדברים הכי קטנים שיש לנו. אם זה משפחה, חברים, בריאות ואפילו אם זה סתם כי קיבלתי ציון טוב במבחן.
צריך כל הזמן ללמוד להסתכל בעין טובה על העולם, לחפש רק את הטוב ולראות את החיובי בכל דבר. אם לומדים לעשות את זה, אז לומדים להעריך את מה שיש. זה מביא לידי פשטות שמובילה לאמונה תמימה בקב"ה ומתוך כך גם להכרת תודה. כל זה מוביל לשמחה אמיתית וכנה. וכדאי ממש לתרגל את זה- לנסות לראות במציאות המובנת מאליה את העובדה שהיא לא מובנת מאליה ולהודות עליה.
כאשר אני מאמינה שהכל מאיתו יתברך, אני גם מצליחה להסתכל על כל המציאות בצורה חיובית כי אני יודעת שהוא זה שמתכננן את הדברים ושום דבר לא קורה סתם. אם כך, אני יכולה להיות שמחה ולא לכעוס או להתעצבן כשמשהו לא קורה כמו שאני רוצה כי אני מבינה שאני חלק מתוך פאזל ענק שהקב"ה מרכיב. אם כך, אני יודעת להודות על כל דבר קטן שקורה לי כי שום דבר לא מובן מאליו.
כמו שהרמב"ם אומר: תסתכלי על היופי שבבריאה, על הפשטות כביכול של הדברים כמו השקיעה והזריחה ומתוך כך תגיעי לידי אמונה פשוטה ובריאה. "מה רבו מעשיך ה´" שיוביל להודאה לקב"ה על מה שברא ונתן.

והנה קטע קצר על הכרת הטוב - https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=4370


שנשמע רק בשורות טובות
ושנדע להודות על כל הטוב שגמלנו ה´.
הדס.
hadas.ste@gmail.com