שאלה
שלום,
ברצוני לשאול מ'ס שאלות אמוניות, העוסקות בהימצאות השם בעולמנו.
למה אני מתכוונת?..
אז ככה:
אדם קם בבוקר , ופחות או יותר סדר היום שלו קבוע, רק עם כמה תכניות וסידורים שנוספו או פחתו.
היכן האדם מרגיש את ד' ביום יום?
אז בסדר , הוא מתפלל והוא נוטל ידיים וכ'ו וכ'ו , אבל לפעמים הדברים נעשים בצורה טכנית מה שגורם לנו לפעמים לעשות אותם בחוסר כוונה.
אם כן, איפה ועל פי איזה קריטריונים נקבע מצב בו אפשר להגיד "דבר ד' היה פה"?!
האם חוץ מהמצוות, ישנן עוד "איזכורים" נוספים לקיומו של ד'?
וודאי שהוא" בכל דבר"!, וכ'ו אבל זה מסוג המשפטים המאוד מפוצצים שכנראה מאחוריהם עומד עומק מסויים , ועדיין לא ירדנו לסוף רעיונו של המשפט. אם מישהו יוכל בבקשה להראות ולחדש כמה צדדים אודה לו!
תודה רבה , רויטל.
תשובה
שלום וברכה
השאלה שלך עוסקת יותר בקשר בינינו ובין הקב"ה ובדרכים בהן אנחנו יכולים לפגוש אותו.
כדי לענות על שאלה זו משלי לעצמך משל.
כיצד בני זוג פוגשים האחד את השני ?
הם פוגשים במעגלים רבים מאוד. ביום יום; באירועים מיוחדים; במתנות שהם נותנים האחד לשני; במחויבות שיש להם האחד כלפי השני וכדו'. חלק מהנושאים האלה הם טכניים, אולם גם לריטואל הטכני בין בני זוג יש משמעות עמוקה. לא זו בלבד, אלא שהם מסוגלים להעניק משמעות גם לעניינים הטכניים הרגילים. חלק מהנושאים האלה הם מיוחדים מאוד.
כך גם ביחס לקב"ה. הוא מצוי בכל עת. אנחנו מברכים גם על הריטואל הרגיל והפשוט – יוצר אור ומעריב ערבים – וגם על אירועים מיוחדים. אנחנו מסוגלים לפגוש אותו ביומיום, אולם גם אם לא- עצם האמונה הכללית ושמירת המצוות מעניקה משמעות מיוחדת לקיום האמוני.
זה הבסיס לתשובה, ובוודאי אם תרצי להמשיך ולדון בה – אשמח.
כל טוב