שאלה
אני איש מדע המגיע מרקע דתי ולאחרונה עלו בראשי מספר שאלות שלא הצלחתי למצוא להן תשובה. אחת מהן היא
מאיפה ההסתמכות על קיומו של אלוקים? הגישה הכללית שיש בעולם המדע שאדם יכול לעלות היפותזות אך הן צריכות להיות מוכחות לפני שיתקבלו. עם דתות (ואין הכוונה רק ליהדות) נראה שיש להן איזשהו פטור מהצורך להוכיח את הבסיס עליו הן קיימות ועל סמך מסורת שעוברת מאב לבן (אולי יש טלפון שבור?) יש צורך להאמין למרות שחוץ מאשר הסיפורים אין שום הוכחות לכך. יש הרי מיליוני שיגיונות ופנטזיות שבני האדם יכולים להמציא ושרוב האנשים לא יאמינו להם, אלא אם כן יוכחו. על סמך מה האלוקים קיבל פטור? הרי בסופו של דבר כל הדתות מסתמכות על ההתגלויות יישות עליונה לאנשים בודדים. אם אנשים היום יטענו להתגלות ולנבואה - יתייחסו אליהם בספק רב. נכון להיום ישנם אפילו ממצאים מאנשים אשר יש להם אפילפסיה (פעילות חשמלית לא מסודרת)באונה הטמפורלית השמאלית שהם נוטים לחוות התגלויות והבנה של אלוקים. אם כך, למה היום מתייחסים תכונות אבסולוטיות לאמונה שנוצרה בתקופה בה אנשים היו עם הרבה פחות הבנה של העולם הסובב אותנו (ולכן כנראה היה יותר קל לשכנע אותם בשקרים וחצאי אמיתות)?
אודה לכם אם תוכלו לענות או להפנות אותי לאנשים ו/או ספרים עם התשובות.
תשובה
בהיותך איש מדע שאלתך אכן מתבקשת, שכן אלוקים מעולם לא הוכח במעבדת ניסויים כלשהי. אולם שאלתך תקפה באותה מידה לגבי כל התחום הרחב הנקרא מדעי הרוח שעסקו בו מאז ומעולם, והוא זכה להכרה במוסדות אקדמיים כתחום מדעי, אם כי זהו תחום מדעי מסוג אחר. אמת הדבר שכבר מאז הפילוסופיה הפרה-סוקרטית היו בעלי גישה פוזיטיביסטית ואמפריציסטית אשר כל אפשרות הכרה החורגת מתום הניסיון, ויחד עם זאת רוב ההוגים הניחו את תחום האמונה הטרנסצנדנטאלית כתחום יוצא דופן בו יש הכרח לקבל הנחות שאין ההכרה מחייבת. ברם, רבים יותר גרסו שהאמונה בבורא עולם היא היפותזה המתבקשת על ידי כל יצור תבוני, שכן אין אנו מכירים כל יצירה שאין לה יוצר. לפיכך ההנחה שגם יצירת העולם חייבה כוח עליון שיצרה היא הנחת מוצא המתבססת על הניסיון המוכח, וכל מחשבה בדבר יצירה שנוצרה מעצמה, היא דווקא בגדר היפותזה הטעונה הוכחה. ואכן אין זה מקרה שהרוב המוחלט של בני האדם (גם בעולם המערבי בן זמננו) מאמין בקיומו של כוח עליון.
באופן ספציפי לגבי האמונה היהודית חשוב לציין שהיא איננה מתבססת על התגלות לאדם אחד, כפי שקיים באסלם ובנצרות, אלא על התגלות לעם שלם, ובוודאי קשה הרבה יותר לשכנע עם שלם שהם או אבותיהם כולם, היו עדים להתגלות.
לסיום ראוי להדגיש שהאמונה באלוקים חייבת היתה להיות בלתי ניתנת להוכחה מדעית במובן של המדעים המדויקים, שכן כל מהותה שהיא אמונה המניחה את עצמה לבחירתו החופשית של היחיד, ובלי בחירתו החופשית האם להאמין ולקיים את המצוות היה ניטל כל טעמה של הדת. זהו אפוא ההבדל שבין אמונה למדע, והאמונה אכן נותרה הגדר דבר המסור לליבו של אדם ולבחירתו אם לקבלה אם לאו.
באשר לרשימת ספרים אציין מספר ספרים שעולים בדעתי כעת הנוגעים בענייני אמונה:
פרופ' בנימין פיין – יש מאין, נתן טרופ, פרופ' נתן אביעזר - בראשית ברא, פרופ' יהודה לוי - יהדות ומדע, אל המקורות - אסופת מאמרים בארבעה כרכים, וחומר של תנועת "ערכים" ועוד באינטרנט.
כל טוב,
רונן לוביץ