שאלה
אני מגיעה ממשפחה דתיה, והיו לי המון עליות וירידות בחיים בנושא של הדת. אני רוצה להאמין. רוצה מאד מאד, אבל יש שאלות שאני לא מוצאת עליהם תשובות, וזה משגע אותי. שאלתי המון פעמים איך יודעים שאלוקים קיים. קל מאד לטעון שהעולם פשוט נוצר, בלי שמישהו יצר אותו, ואני לא מבינה למה זה לא יכול להיות. אם היהדות טוענת שאף אחד לא יצר את אלוקים, והוא פשוט היה כאן כל הזמן- למה אני לא יכולה לטעון שאף אחד לא יצר את העולם, והוא פשוט היה כאן כל הזמן הזה? אנשים אומרים שהעולם מורכב. העולם מדהים. כל תהליך הרבייה, החיפושית הקטנה, המפלים האדירים. יש לנו עולם מדהים, ללא ספק. אבל אני לא מבינה למה חייב להיות לו בורא. אין דרך אחרת להוכיח את קיומו של אלוקים?? עוד שאלה שיש לי- היא האפליות בין הנשים לגברים. הדת מפלה נשים, ללא ספק. הם צריכות להיות צנועות, כנועות, להוליד ילדים, לגדל אותם, לשרת את הגברים בזמן שהם לומדים תורה. לא פעם אחת יצא לי לגלות מצבים שבהם רבנים מתייחסים בזלזול לנשים. וזה ממש מכעיס. למה אנחנו צריכות להיות השפחות? אני לא חושבת שמצוות כמו הדלקת נרות נותנות לנו הרגשה יותר טובה. אני אשמח אם תשלחו לי את התשובה לאיימיל. תודה
תשובה
בעזרת ד´.
שלום לך.
התשובה קצת ארוכה, אני מתנצל מראש.
משהו כללי.
לפני הכל – זה טוב שאת שואלת. זה לא סתם ´טוב´ אלא זה מעולה. אסור לנו יותר להתבייש לשאול, התקופה הזו בהסטוריה נגמרה. תשאלי – ותשאלי הרבה, אבל תשאלי באמת, וברצינות כדי לשמוע את התשובה. לפעמים אנחנו שואלים שאלות, ולא כל כך רוצים לשמוע את התשובות...
ריה"ל פותח את ספר הכוזרי בחלום של מלך כוזר. ומה זה חלום? כמו פנטזיה שכזו, חלום זה משהו שבא מבפנים, הרבה פעמים גם מגלה בתוכנו כל מני רצונות שחבויים בנו ורוצים להתממש, גם אם זה לא נראה כל כך מציאותי. וזה מה שבסופו של דבר דחף את מלך כוזר להאמין – הרצון שלו, החלום שלו להאמין.
גם אם אין תשובות, גם אם לא נראה לנו שזה מסתדר, גם אם אנחנו לא מבינים – הרצון שלנו דוחף אותנו להאמין, למרות כל הקשיים שבעולם. ועדיין זאת חשוב לנו לזכור – לא מתים משאלות. לא צריך לפחד לשאול – אבל לשאול באמת, לא בשביל לקטנר – אלא כי באמת אנחנו רוצים לחפש.
לענות לך על כל שאלה ושאלה, כמובן שאי אפשר לא בתשובה אחת – וגם לא במאה. כי שאלת קיומו של הקב"ה היא הרי שאלת חיים. ואם אתן לך את התשובה שלי, לא בטוח שהיא תהיה תשובה בשבילך.
אך נראה לי שקודם לפני שאת שואלת על קיומו של הקב"ה – נראה לי שקודם צריך בכלל לשאול ´מה זה אמונה´?
נשמע מאכזב שאין בידי תשובה מוכנה? אולי. אך התשובה האמיתית ביותר – היא תהיה אך ורק התשובה שאת תגיעי אליה בידי עצמך. הרי אמונה זה לא דבר שקוראים, זה לא איזה כפתור שלוחצים עליו וישר מאמינים – אמונה זה חיים. כל תשובה שלא אתן לך לא תהיה שלמה ואמיתית – אם היא לא תהיה "שלך" ממש.
לכן דווקא תשאלי, ותשאלי עוד – אך גם חפשי תשובות, ותשובות גדולות. השאלת את עצמך "מה זו אמונה"? מה הוא בעצם השורש של המילה הזו? האם זה מלשון ´אמון´ או אולי מלשון ´אמן´? נסי בתור התחלה לפתוח סתם מלון אבן-יהודה (לא אבן שושן) ולראות מה יש לו להגיד על המילה הזו..
תשובות לא אוכל לתת לך, אלא מקסימום כלים, מקסימום לשתף בכמה עצות או כמה רעיונות שאולי יכולים להטוות כיון. כי העיקר הוא אצלך. חפשי את התשובות -שלך-.
אמליץ לך למשל על ספר שנקרא ´דע מה שתשיב לעצמך´ של הרב קרוב. ספר נפלא ומרענן. אני חושב שתמצאי שם רעיונות רבים והמון דברים לחשוב עליהם.
וכמה דברים מעט יותר ספציפים.
נראה לי שאמונה היא מושג של חוויה. לא רק איזה שהוא משהו פילוסופי רוחני עליון שאנחנו מאמינים בו – אלא גם משהו ממשי שאנחנו חווים וחיים אותו. אמונה באופן מסויים היא הרי איננה דבר שרק בשכל, או רק ברגש – כי אם במכלול החיים כולם.
אני אתן שתי דוגמאות:
אני כבר יוצא הרבה זמן עם חברה שלי, והחלטנו להתחתן. מישהו שואל אותי "אבל למה? למה אתה אוהב אותה?". האם התשובה היא "רק כי היא עונה על הדרישות והציפיות שלי"? או אולי התשובה היא "כי כשאני רואה אותה יש לי פרפרים בבטן..." - - הרי ברור שלא זה שלם ולא זה שלם.
אלא זה משהו אחר לחלוטין. אני פשוט לא יכול "להסביר" את זה – אבל אני פשוט יודע את זה! זה פשוט זה!
ומי אמר שאני חי? אולי אני סה"כ פרפר? פרפר שיושן לו עכשיו על איזה פרח וחולם! כל החיים הם חלום אחד גדול... אני עוד מעט אתעורר ואגלה שאני משתזף לתומי בשמש החמימה, והוף אפרוס כנפי ועוף לי לאן שהוא...
אני יכול להראות לך שהלב שלי פועם – להביא לך הדפס של א.ק.ג. מהבית חולים – אבל זה לא משכנע – כי הרי אולי זה רק חלק מהחלום? מי אמר אולי אנחנו באמת בתוך מטריקס אחד גדול ואפילו לא יודעים את זה!
אי אפשר להוכיח את זה שאני חי – אלא שאני פשוט [יודע] את זה!
כח החיים שבי הוא חלק מהמודעות שלי. אין איך להסביר או להכניס את זה למילים – אני פשוט חי!
{להבדיל גם ניאו במטריקס הרי הרגיש שמשהו ´לא בסדר´...}
כח החיים שלנו הוא חלק מהמודעות שלנו, חלק מהיותנו בני אדם, זה ההכרה בהיותנו חיים. אנחנו פשוט יודעים את זה – כי אנחנו [חווים] את זה בכל רגע ורגע מחיינו. זה בוער בנו מבפנים וזועק החוצה.
אם נתן עוד משהו מהכוזרי, הנה התשובה שנתן החבר למלך כוזר לשאלה על מה הוא מאמין – שהוא מאמין באלוקי האבות שגאל אותנו ממצרים וכו´... מלך כוזר מיד מתרגז עליו – הרי הוא שאל מה האמונה שלו, מה הוא מתחיל לספר לו סיפורי סבתא?
אלא זאת עונה לו החבר – זה כל העניין. זה לא מעניין אותי כל מני הוכחות פילוסופיות – אני חווה את אלוקים ובגלל זה אני מאמין בו! כי אני מרגיש אותו בכל גופי כשהוא גואל אותי ממצרים.
כי כל עצמותי תאמרנה ד´ מי כמוך כשהוא מקים אותי מעפר דל ומקבץ אותי מארבע כנפות העולם, כשכולם ניסו להשמיד אותי בכל דרך אפשרית ולא אפשרית – ולמרות זאת אחרי 2000 שנה אני חוזר הביתה, וקם לתחיה מחדש, מתחיל לפרוח מחדש ולחיות את החיים בכל הצדדים שלהם – למרות הכל, ולמרות כל מי שמנסה לטרפד את זה שוב ושוב. הגוזלים שווים לקן. אני מסתכל בתוך עצמי ורואה את ריבונו של עולם פועם בקרבי. לא כאיזה מושג פילוסופי עליון – אלא כמרקם גדול של חיים שאני חלק מהם.
זה נראה לי אולי כיוון שכדאי לשים אליו לב ולחקור אותו. אל תחפשי מחשבות פילוסופיות עליונות על כל מני פראדוקסים מחשבתיים... זה לא כזה ישכנע אותך אם תמצאי את התשובה ´האם ד´ יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?´.
אלא נסי לחפש את [עצמך]. חפשי את ריבונו של עולם בתוך עצמי – ותגלי ששם הוא נמצא. הקב"ה ליבא בעי. חפשי היכן הוא מתיחס אליך, איך בתוך העולם שלך הוא בא לידי ביטוי – ושם תמצאי אותו, קרוב קרוב – ובאמת.
וכמו זוג אוהבים, שלא מעניינת אותם שום הוכחה האם אהבתם קיימת או לא – כך, יחד עם העמל ועם החיפוש תראי שדווקא השאלה האם אלוקים קיים – היא בכלל לא משנה או רלוונטית... כי בקירבך מצאת אותו כבר...
זה הכל עניין של עמל. אל תפחדי לשאול, תשאלי המון שאלות – ותחפשי להם את התשובה. חפשי באמת, וחשבי על הדברים. תגלי שעיקר התשובה נמצאת כבר בפנים. כמו החלום של מלך כוזר. הקשר שלנו אל הקב"ה נמצא כבר בתוכנו – כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה קצת לנקות את הזבל שמפריע לנו לראות אותו.
בהצלחה!
ולגבי עניין הפלית הנשים.
אומר לך את האמת, עיקר הטענה שאת שואלת מגיעה מחוסר הבנה או סטריוטיפים על הפלית הנשים ביהדות. היהדות לא מפלה נשים – כלל וכלל. אלא עושה משהו אחר לחלוטין.
לא אשקר לך ואומר לך שהדרך הזו היא בדיוק הדרך המודרנית אליה אנחנו רגילים בעולם שבו אנחנו חיים, אך יש בה אמת גדולה.
היהדות דוגלת בהפרדה. בפרופורציה הנכונה שבין גברים לנשים. הדבר נובע מעצם העובדה שנברא בעולם זכר, וגם נקבה. אם היו שניהם שווים בדיוק – למה שיהיה צורך בשניהם?
אלא ששניהם שונים. שונים בתכלית. גברים מכוכב אחד ונשים מכוכב אחר... לכל אחד דפוס אישיות משלו, צורת רגשות משלו, צרכים משלו. אי אפשר להגיד שגברים ונשים הם אותו דבר.
ומתוך השוני שביניהם – צריך להיות גם מקום נפרד לשניהם. נכון זה נשמע כמו אפליה – אך זה סה"כ לשים במקום המתאים כל אחד לאן שמתאים לו. כמעין ´הפרדת רשויות´. כי כמו שהגבר והאשה שונים – כך תפקדיהם שונים.
הרבה פעמים נראה לי שכל הצעקות בעבור השוביניזם שנשמעות – באות מחוסר בטחון גדול מאוד. נראה לי שהשוביניזם בעצמו הוא זה שיצר את עצמו – מאחר ועצם זה שאנחנו טוענים שהנשים מופלות לרעה בגלל שהן לא כמו גברים – בזה הגדרנו שמה שטוב זה רק מה שהגברים עושים.
ואני אשאל אותך באמת – האמנם?
ככה זה, לגבר יש את המאפינים שלו ואת הכישורים שלו – ולאשה את שלה. לכן לכל אחד יש את הדברים שמתאימים לו, ולא לאחר. אפליה זה שאני נותן פחות למישהו למרות שמגיע לו יותר. אך פה אנחנו פשוט נותנים משהו אחר מתאים יותר!
אין זו "אפליה" כי אם "הבחנה".
זהו העקרון.
והרבה פעמים צריך סה"כ להסתכל נכון על הדברים.
הציווי על צניעות נמצא על הגברים כשם שהוא על הנשים.
לא זכור לי היכן שהוא שנשים צריכות להיות ´כנועות´ {עזר כנגדו!}, והאמת שהמציאות בעצמה מראה שזה לא בדיוק קורה בכל מקרה...וככל הזכור לי לא כתוב בשום מקום בתורה שמעמד האשה הוא ליד השיש או שהאשה צריכה לשרת את הבעל בזמן שהוא לומד תורה! אדרבה, קראת פעם את "אשת חייל" לעומק? והיכן ישנו שם זלזול באשת החיל? פתחי את המדרשים הרבים המספרין בשבחן של הנשים, בחשיבותן ובגדולותן – יש רבים רבים על כך.
כל ההבדל בין מה שמחייבים נשים לבין מה שמחייבים גברים נובע מעצם ההבדל שבין גברים לנשים.
אין לנו שום אפשרות לחייב גברים ללדת ילדים – הרי הם לא יכולים! ולגבי מצוות הגידול אותם – הגבר מצווה יותר על גידול הילדים מאשר האשה – מצוות החינוך מוטלת על האב, ולא על האם. ברמה מסויימת אנחנו לא יכולים לנתק את הקשר הטבעי שיש בין ילד לאימו, זה הטבע שבניהם, היא הולידה אותו. זה הכל נובע מתוך הכרה בהבדלים שבין גברים ונשים.
צריך להגיד את האמת. יש גם דברים שנכנסו ליהדות ממקומות חיצונים והם לא תמיד היו טובים. בתקופות שקדמו אכן היתה ´הפליה´ לנשים – אך ככה היתה בנויה האנושות בעולם, לא רק עמ"י. לא היתה אפשרות שנשים ילכו לעבוד – כי פשוט אין דבר כזה. לא היה אפשר ללמד בנות תורה – כי הן בקושי ידעו לקרוא או לכתוב. נכון היתה הפליה מסויימת לנשים בשנים עברו. אך ברוך ד´ אט אט אנו מתנערים מכל הדברים השלילים שדבקו בנו, וגם מההפליה הזו, שהתורה מעולם לא דיברה עליה.
יש דברים שהשתנו עם השנים, עם התקדמות ההסטוריה והאנושות – היום נשים יכולות לעשות דברים רבים שהן לא היו יכולות לעשות בעבר. ואכן בהרבה מקומות השינויים האלו חודרים ומאירים גם שם. נשים שיוצאות לעבוד, מדרשות קמות ומאות בנות יושבות ולומדות באמת וברצינות תורה. העולם הרוחני של האשה כבר מזמן לא כבול בתוך "הדלקת נרות" וזהו, אלא הרבה הרבה יותר מכך.
מקווה שעזרתי ולו במעט. אם יש עדיין תהיות, או אם את מעוניינת שאמצא לך מקורות או ספרים נוספים בנושא – שלחי לי למייל.
מוטי.
zgabbay@gmail.com