האם מותר להכנס לאתרים שקשורים להיסטוריה של הנצרות?

בס"ד

שלום וברכה,

צדיקה. או יותר מכך.. במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים! (ברכות לד)
לבעלי תשובה יש נסיונות שאחרים אינם מתמודדים איתם. ישנם נסיונות ייחודיים וגדולים- לפי מידתם הגדולה של בעלי התשובה.
אשרייך, ויהי רצון שתזכי לעמוד בנסיונות אלה בגבורה הראויה לך.

בכל מקרה, שאלתך לא נשמעת מוזרה כלל. זו שאלה ראויה מאד.

לשם הקדמה- לימוד הסטוריה הוא דבר חשוב ובעל ערך גדול.
הרב קוק לא היה כותב הסטוריה ב-ט´ אלא עם ת´. [הסתוריה] מלשון הסתר י-ה. בתוך ההסתוריה אפשר לראות את יד ד´ המכוון ופועלת, מנהלת ומדריכה את האנושות ואת העולם. אפשר לראות את הכשלונות וללמוד מהם, ניתן להבחין בהתקדמות המוסרית, התעשייתית וכו´- לראות איך העולם צועד לקראת גאולתו.

אבל, את שחובבת הסטוריה ולומדת אותה- בוודאי יודעת שאת ההסטוריה ניתן לפרש. כל ספר הפורש לפנינו תקופה כזו או אחרת בהכרח מכניס נימה של פרשנות סובייקטיבית. זו יכולה להיות פרשנות בוטה, או אפילו עדינה ונסתרת המתבטאת בדברים אותם מחבר הספר מדגיש או מחסיר.
אם הקריאה היא מבוקרת, כלומר שאינני לוקח את המידע ועל פיו בונה את אמונתי ואת השקפתי, אם אני לא ניזון מרוח הספר אלא מצליח בקריאה ביקורתית לתפוס את העובדות ולהשליך את הפרשנות- הלימוד הזה מבורך עד מאד.
אלא שלימוד כזה דורש גבורה גדולה, חוש ביקורתי מפותח וגם בסיס איתן ויציב. רגליים שכבר מוצבות ארצה והדרך של הראש לשמיים כבר נמצאת על מסלול בטוח. זו מלאכה עדינה שלא תמיד פשוט לדקדק בה, וודאי שלא בקריאה שוטפת וזורמת. משהו כמעט בהכרח נכנס..

אז מה..
לא נלמד הסטוריה? הסתוריה..!

כאן תלוי הדבר בגורמים רבים.
קודם כל עצם הידיעה שנדרש החוש הביקורתי כבר מקנה לנו מגן טוב, הוא ישמש אותנו בלימוד וילך לפנינו.
- התחום בו אנו עוסקים.
- הרקע ממנו אנחנו באים, והיחס שלנו אל החומר הנלמד.
- המטרה שלנו בלימוד.


פשוט שאסור ללמוד נצרות, בודהיזם או שאר אליליות ועבודות זרות אחרות.
רבות הזהיר אותנו על כך הקב"ה- "אל תפנו אל האלילים", ו"אל תפנו אל האובות והידעונים".
"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם".
מלבד העובדה שיכול להיות בכך איסור, לימוד העניינים האלה יכול לגשם ולהעכיר את המחשבה הטהורה, להפוך את ליבנו אטום וגס יותר לכל דבר של קודש.
כל זה אמור בלימוד של נושאים אלה ´לשמם´. אך אם לומדים על תקופה בהסטוריה, וכדי להבין גורמים מסויימים עלינו להכיר מעט את התרבות- הדבר לכאורה שונה. אי אפשר ללמוד על אומה ולהחסיר חלקים כל כך משמעותיים מהתרבות שלה.
וכאן צריך שיקול מחשבה מאד גדול- עד כמה אני באמת צריך לעסוק בנושאים האלה. האם צריך להכינס לכל ה´קישקע´, לנבור ולחפור כל כך הרבה. בסופו של דבר אני יכול חלילה למצוא עצמי חלילה שקוע בבוץ עד הצוואר או מתגולל בתוך הצואה ששיחקתי בה קודם..
חבל לגלות זאת אחר כך. גם אם מצליחים לשטוף- לוקח זמן עד שהריח יורד.

ולכן חשובה מאד השאלה- מאיפה אנחנו באים.
עד כמה הבסיס שלנו יציב, עד כמה אנחנו מגיעים מתוך אוהלה של תורה, ויודעים להבחין בין הטמא לטהור, בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.
וגם מהו היחס שלנו אל אותם הדברים. האם גישה של ´יש לנו הרבה מה לקבל מהם´, המביעה הערכה והיא פתח גדול לקליטת מסרים מעוותים ומסולפים, והכנסתם לעולם האמונה והערכים שלנו ח"ו. או שמא גישה מזלזלת ולועגת, כמו מי שקורא מעט על עבודת האלילים הפאגנית שהייתה נהוגה בעבר, ומי שיודע להתייחס כך גם לנצרות, שלקחה מאיתנו את כל היקר והטוב- סילפה אותו והקטינה אותו.
מצווה להתלוצץ על עבודה זרה.

נקודה נוספת היא- לאן אנחנו הולכים. מהי מטרת הלימוד שלנו.
אם למשל אני לומד על תקופת התנ"ך כדי ללמוד תנ"ך טוב יותר- הרי זה משובח!
אם אני לומד על תקופות שונות בהסטוריה כדי להבין תהליכים, או כדי ללמוד על מצבם של עם ישראל בגלות או מכל סיבה אחרת שיש לה טעם וחשיבות- זו מעלה גדולה, כשהיא מצטרפת לנקודות הקודמות.
בעל התניא כותב (ליקוטי אמרים פרק ח) כדבר הזה. הוא אומר שמי שלומד חכמת הגויים מטמא את נפשו. אבל אם הוא לומד זתא כדי לעשות את החכמה הזו קרדום לחפור בה, כלומר- כדי להשתמש בה ללימוד תורה ולעבודת ד´- אין בדבר בעיה. ומוסיף שכך ראינו אצל הרמב"ם והרמב"ן שעסקו הרבה בפילוסופיה והכירו את כל חכמתם של הגויים.

עד כאן באריכות קצרצרה על הלימוד בכלל.


בנוגע לשאלתך, ספציפית, הדבר כמובן תלוי בך. ולכן הקדמתי את כל ההקדמה הזו.
זה עניין אישי.
על פי מה שאת חושבת, וגם בהתייחסות לחששות והפחדים שלך. נסי לחוש מה ליבך אומר לך בעניין.

לפעמים ישנם דברים המותרים לכל אדם, אך יש מי שנזהר מהם יותר. ולפחות לזמן מה.
כך מורה לנו הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות (הנקראת שמונה פרקים). צריכים אנחנו ללכת בדרך האמצע- הדרך הישרה, המישורית והטובה. כדי להגיע לדרך האמצע עלינו לנקוט באמצעים שונים.
אם למשל אני אדם קמצן, עליי להיות פזרן לזמן מה עד שאקנה לעצמי את מידת ה´נדיבות´ שהיא המידה הנכונה. פזרנות היא לא טובה כפי שהקמצנות היא גרועה. המידה הנכונה היא הנדיבות.

זה מה שנקרא ´תשובת המשקל´. אני מטה עצמי אל הצד האחר, אל הקצה שבמתרס הנגדי- על מנת להתאזן.
כשאני רוצה לחזור בתשובה מאיזו תכונה שדבקה בי, שהתרגלתי אליה והיא כבר קנויה באישיותי- עליי לפעמים להקצין אל הקצה הרחוק עד שאתאזן.
אם אמשיך להתנהג כרגיל- לא בטוח שאצליח להסיר מעליי את אותה התכונה שדבקה בי. כדי להצליח בכך, לתקופה מסויימת עליי להתרחק מכל מה שהכרתי שקשור לכך, ליצור לעצמי מסגרת אחרת, בנויה היטב, חזקה ויציבה- ולבנות אותה ישר, מהמסד עד הטפחות. כך אוכל שוב למלא את המסגרת הזו בתוכן ראוי, שמן ומלא בריאות וחיים.

לכן ייתכן ואת צריכה כעת לעצור ולהפסיק לזמן מה את הכניסה לאתרים הללו. הכל לפי הרגשתך ועל פי תבונת ליבך. ועשית כחכמתך.
אולם חשוב לזכור כי גם זה אולי עניין של זמן, ולאחר התקופה הזו (שיכולה להיות מספר חדשים ואולי גם מספר שנים)- תשובי ללמוד את הדברים שאת אוהבת, ואף תראי בהם אור חדש, תסתכלי עליהם מזווית גדולה יותר, בנויה יותר, קדושה וטהורה יותר.

ואם כך תחליטי, פשוט מצאי לעצמך תחליף אחר. ישנם ספרי הסטוריה כל כך טובים, המיוסדים על אדני הקודש. מצאי אותם ותלמדי מהם. כך גם לא יהיה לך קושי גדול מצד החוסר, וגם תעסקי בלימודים שאת אוהבת.

מקווה שהועלתי במשהו.
בכל עניין, שאלה או בירור- תוכלי לכתוב אלינו לאתר, או לכתובת הדוא"ל שלי המצורפת למטה.

יישר כחך על רצונך העז להיטהר ולשמור על קדושת המחשבה שלך!
הבא ליטהר מסייעין בידו, וכיוון שאת פותחת פתח- יפתח לך הקב"ה פתח כאולם מלא.
וכמובן עלינו להתפלל אל הקב"ה שיפתח לבנו בתורתו, ויאר לבנו באהבתו ויראתו.

ב"הצלחה רבה!

ניר
nirka10@gmail.com