האם מותר להיות שמאלני?

שלום,

בעקבות שאלתך קראתי בעיון את התשובה, את הדיון הארוך שבא בעקבותיה ובעיקר בפוסקים, ואני אנסה לעשות סדר בבלגן.

בראש ובראשונה אני רוצה להביע את התנגדותי החד משמעית לדברי המשיב. גם אני, כמוך, מכיר תלמידי חכמים שדעתם המדינית נוטה לצד השמאלי של המפה הפוליטית. ידועים הרב אהרון ליכטנשטיין שליט"א והרב עמיטל שליט"א שדעתם נוטה לצד השמאלי, חלק לא מבוטל מגדולי ישראל בעולם החרדי, שרואים אחרת את הדברים, ודעתם נוטה יותר, אף היא, לצד השמאלי, ועוד רבים וטובים. זאת אומרת כנראה שלהיות שמאלני אינו מנוגד להלכה. יהיה מי שיחלוק, כבכל עניין הלכתי, אבל זה כלל לא אומר שאדם שמאלני ימצא את עצמו מחוץ לעולם התורה.
צריך להבין שהדברים לא פשוטים, ובודאי שאין לומר דברים כה נחרצים, כפי שטען המשיב, כאילו כל אדם שדעתו נוטה שמאלה, אין לו קשר עם העולם התורני ההלכתי, או משהו מעין זה. זה פשוט לא נכון. הדברים הוצגו בצורה חד צדדית ומגמתית.

בנוסף, כדאי לזכור ש"ימין" ו"שמאל" הם לא רק ביטויים של היחס לשטחים בארץ, אלא גם בגדול ביטויים שמתייחסים לחינוך, כלכלה, יחס לערכים מסוימים על גבי אחרים וכד'.
עוד, צריך לדעת ולהפנים שזה מסוכן לדבר בקטגוריות והגדרות כמו "ימין" ו"שמאל" בכלליות שכזו. כל מושג מייצג מגוון רחב של דעות ועמדות בנושאים שונים, ודיבורים כללים שכאלו רק מרבים סטיגמות ושנאה, ומעודדים ראיה רדודה. זה בעיקר מתי שאומרים בצורה גורפת שמשהו "אסור". כל טענה צריך לדון לגופה, ולא לעשות הכללה על אדם המחזיק במגוון דעות.

ברצוני לנסות ולפרוס כאן את עיקר הדיון ההלכתי שהתפתח במהלך הדורות מסביב לנושא זה, אך אצטרך לקצר מפאת חוסר המקום:
האוסרים למסור שטחים בא"י בכל מחיר מסתמכים על אחד משני טיעונים:

[א] מצוות ישוב וכיבוש א"י:
הרמב"ן (בהשגותיו על הרמב"ם, מצווה ד') טוען שיש מצווה דאורייתא לכבוש את א"י ולהתיישב בארץ, על כל חלקיה, לכלל וגם לפרט. לטענת המתבססים על מצווה זו- הרמב"ן יטען שהמצווה דוחה אפילו פיקוח נפש, משום שמוות זו דרכה של מלחמה, ולכן אין כל אפשרות למסור שטחים בשום מחיר.
אבל מסקנה זו לא כה פשוטה והכרחית:
1) רש"י מפרש שונה את פסוק ממנו לומד הרמב"ן את הציווי.
2)הרמב"ן עצמו בדבריו (שם) מבין שמלחמת מצווה נוהגת רק בזמן שיש סנהדרין ואורים ותומים, מה שאין בימינו. בימינו לא יוצאים למלחמת מצווה.(כך גם הסיק הגר"ע יוסף -הגאון רב עובדיה יוסף- שליט"א שאין בימנו ציווי לצאת למלחמה תוך סיכון חיי אדם)
3) רבים מהפוסקים הבינו שכיבוש זה משמעותו התנחלות וישיבה, ולא יציאה למלחמה ממש.
לשיטת רבים כלל לא פסק את המיוחס לו, כלומר לשיטת רבים הרמב"ן כלל לא סובר שיש לדבר על כיבוש הארץ בכל מחיר, ואפילו במקרה של פיקוח נפש, ולכן אין ללמוד מדבריו כך.
4) בנוסף, הרמב"ן הוא דעת יחיד ורבים חולקים עליו. בפשטות נראה הראשונים הבינו שזו מצווה דרבנן. לדעת רבים אין מצווה לכיבוש הארץ ולכן ההפך הוא הנכון- שהרי פיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה. ההיתר לצאת למלחמה הוא אך ורק כדי למנוע פיקוח נפש עתידי.
5) פוסקי הדורות האחרונים, שנדרשו לשאלה – על מה סומכים יהודי חו"ל שאינם באים לארץ? הסתמכו על זה שלא פוסקים כרמב"ן.
6) יש להדגיש שגם לדעת הרמב"ן עצמו, אין כל טענה שיש להיכנס למצב של סכנת נפשות כדי לקיים מצווה זו בכל מחיר
אין שום סיבה מיוחדת להסתמך על דעתו של הרמב"ן, ומי שכן - בטוח לא יכול לטעון שחובה לעשות כך ואסור לחלוק. כלומר בהחלט יש מקום לא להסתמך על הרמב"ן הזה, ולאפשר מסירת שטחים.
ע"פ דברים אלו נראה לי שברור שהדיון המדיני (ימין או שמאל) תלוי בקריאה של המציאות המדינית, איזה מצב נחשב פיקוח נפש, ואין הלכה ברורה וחד משמעית בעניין זה. בעניין זה יש להיוועץ במומחים – המדיניים והביטחוניים – ולהכריע מה נראה כטוב ונכון לעם ישראל. המציאות שתביא למיעוט פיקוח נפש, אם לימין אם לשמאל, היא המציאות שיש לשאוף אליה וההלכה לא מכתיבה לכאן או לכאן.

[ב] "לא תחנם":
יש שביססו את דעתם – שאין לסגת משטחי ארץ ישראל – משום איסור זה של "לא תחנם"
מסקנה זו אף היא לא פשוטה כלל וכלל:
1)פיקוח נפש אם מדובר בפיקוח נפש, או משקולים הקשורים בביטחון מדינת ישראל, שיובילו בעתיד למניעת אבדות בחיי אדם, ודאי שטיעון זה כלל לא מתחיל, כמו שכל מצוות התורה נדחות משום פיקוח נפש.
2) היקף הדין חשוב לדעת שנחלקו הראשונים על מי מדובר באיסור זה, האם הוא איסור גורף על כל גוי, או רק בעובדי עבודה זרה? המאירי הבין, וכך הבינו רוב הראשונים, שמדובר דווקא בעובדי עבודה זרה. (גם הרב קוק הסתמך על עניין זה בהיתר מכירה בשנת השמיטה)
3) שיקולים רחבים – הגרח"ד הלוי כותב שדין זה רלוונטי רק בעסקים פרטיים, אך לא רלוונטי בשיקולי מדינה.

על פי כל האמור לעיל עולה שאין כל בעיה לדבר על נסיגה משטחים בא"י מתוך שיקולים מדינים בטחונים* ועל כן כל אדם יפעיל את שיקול דעתו, בהתחשב במומחים לעניין.

עד כאן הבאתי לפניך את הדברים הידועים והמפורסמים בעניין (ניתן לראותם ביתר הרחבה בחוברת "וחי בהם" שכתב הרב אמנון בזק) ואם תרצה, אשמח מאד להרחיב. אך יש נקודה נוספת שחשוב לי להתייחס עליה:
ישנם גורמים אחרים שאולי יש לדון בהם מעבר לשיקולי פיקוח נפש, כמו זכויות אדם, "ועשית הישר והטוב", ואין כאן מקום להרחיב.

לסיכום נראה לי שאין בעיה בתפיסת עמדה מדינית כלשהי, בין מימין בין משמאל* ואף אין לדחות על הסף שיקולים שהם לא השיקול של פיקוח נפש.

אשמח להרחיב
בברכה, יאיר, צוות ישיבת הר עציון