דימוי עצמי נמוך

בס"ד

שלום לך!

איך להרגיש קיימת גם כשלא אוהבים אותי? שאלה מהותית, אמיתית וכנה.
ושאלה כל כך נפלאה וחשובה שהתשובה יצאה לי קצת ארוכה:)עמך הסליחה.

יש אנשים שחיים בלי לדעת שהם מנהלים את חייהם לפי מה שחושבים עליהם. אז קודם כל, אשרייך שאת מודעת לזה ומרגישה את זה ורוצה בתיקון.

באמת זה קשה! מאוד! לחברה יש השפעה עלינו, ומאוד חשוב לנו מה היא חושבת.
הרב סולובייצ´יק כותב: "ואמנם ישנם, לפי דעתי, אנשים המסוגלים לנהל את אורח חייהם רק על-פי התייחסותו של הזולת כלפיהם. חשוב להם ואף מכריע מה שהבריות חושבים עליהם, המוניטין שלהם בציבור, ברחוב...אנשים מסוג זה, אם ישמעו שמתייחסים אליהם ולמעשיהם בביקורת או בביטול, יגרום להם הדבר מפח נפש, אובדן של הבטחון העצמי וכשרון המעשה. אנשים כאלה מגיעים מהר למצב של דיכאון, ואז נגרם באמת נזק לכוחות הנפש שלהם".


כפי שאת ודאי רואה במציאות, זה הטבע של אנשים. לבדוק מה חושבים עליהם, להכנע ללחצים חברתיים, לבדוק כמה אוהבים אותם. אצל חלק זה יותר חזק, אצל חלק זה פחות. אז קודם כל, אם קיבלנו את זה מה´ בטבע שלנו, חייב להיות בזה משהו טוב. אז מה טוב בזה? זה טוב לפעמים לדעת מה אחרים חושבים עלינו, זה עוזר לנו לבדוק את עצמינו, לפשפש במעשינו, לשים לב לדברים שאחרים רואים ואנחנו לא. יש גם חשיבות גדולה בלעשות רושם חיובי כלפי אחרים, הרי אנחנו יהודים וכל מעשה טוב שלנו שגורם לבריות להעריך את זה, זה קידוש השם. והרי אנו גם מבקשים "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם". יש בכך חשיבות. אדם שאנשים לא מעריכים אותו, ומזלזלים בו, זו בעיה.
אבל- אכן יש בזה גם דברים מאוד לא טובים. זה מעכב, חוסם, לא מקדם, והרבה פעמים, לא אמיתי. הרדיפה אחרי דעתם של אנשים היא אין סופית, אף פעם לא נרצה את כולם, אף פעם זה לא יהיה מספיק טוב. זה מתסכל, זה לא מחזק את ה"אני" שלי. בעצם כל ההרגשה הטובה שלנו והביטחון העצמי וההערכה העצמית שלנו תלויה באנשים אחרים! ולעיתים זה גורם לי לא להעריך את עצמי כשאין באמת סיבה לכך, ויותר מזה – גורם לי לחשוב שאיני מספיק טובה כשבאמת הקב"ה כל כך מעריך אותי.

אז איך מזככים את הטבע הזה, כך שנשאיר רק את השורש הטוב ונשתמש בשורש הרע לטובה?

נדמה לי, שכמו בכל עבודת המידות, יש לחזק את ההבנה. לחזק את ההבנה שקודם כל את קיימת ושווה כי הקב"ה ברא אותך. להבין את זה באופן עמוק. זה שהקב"ה ברא אותך, זה סימן שהוא חושב שיש לך תפקיד בעולם. ואם ככה – אז קודם כל את שווה הרבה! ויש לך משמעות ומשקל בעולם. ללמוד להאמין בעצמך, להאמין בדרך שלך, להאמין שכשכוונתך לשם שמיים הקב"ה יהיה בעזרך, גם אם אחרים לא רואים את זה כרגע. ככל שהדבר יהיה לך יותר מבורר בשכל, את באופן טבעי תרצי בזה ויהיה לך יותר קל.

אז עצתי לך-
למדי כל פעם קצת בנושא. כדאי מאוד אפילו עם איזו חברה, לדון על זה יחד. זה יקח זמן, לא משנים טבע בבת אחת. אולי זה יקח חיים שלמים, אבל העיקר שאת יודעת שאת בכיוון ובהתקדמות. כל כמה זמן, מן הסתם, תתקלי בחייך בנסיון נוסף. בסיטואציה שבה לא כל כך מעריכים מה שעשית וכדו´, ותוכלי לבדוק בעצמך אם זה פחות מפריע לך.
עוד עיצה מעשית- כשאת מגיעה לצומת בה את צריכה לבחור מה לעשות ומרגישה שאת יותר מידי מושפעת מהחברה, או כשאת מרגישה כשהרצון להרגיש אהובה מעיק עלייך – דברי עם מישהו. פתחי את הנושא. אפשר עם מחנכת/קומונרית וכדו´. הביני כל סיטואציה כזו בפני עצמה.

אני רושמת לך כמה מקורות שתוכלי ללמוד לבד או עם חברה. בעיניי הם מדהימים, והם חיזוק גם בשבילי כל פעם מחדש.


-"איש המעלה, הוא אדם שמצליח להגיע לרמה כזו, שבה הוא אינו זקוק עוד לשום שבח או גנות מן החברה. אדם כזה מתייחס בשיוויון נפש, גם כאשר נושאים אותו על כפיים, וגם כאשר מבזים אותו. בכל מקרה הוא נותר נאמן לאמת הפנימית שלו...זהו הכבוד האמיתי, שאין בו שמץ של כבוד מדומה. כבוד שלא תלוי במאומה, באף גורם חיצוני, ולכן הוא נשאר לנצח".

- כשמסתכלים בכנות, על הצד הטוב שבכל אחד ואחד, האדם נעשה אהוב באופן טבעי, ואיננו זקוק עוד לשום נסיון של התחנפות. ההתעניינות של האדם בצד הטוב, מכסה ממנו באמת את הצדדים הרעים של בני האדם, והחברה מגיבה בהתאם, באהבה ובשמחה".

-"החירות האמיתית, היא היכולת של האדם להיות נאמן לעצמיותו, לצלם אלוקים שבקרבו, והיא המאפשרת לאדם להרגיש את חייו, בתור חיים משמעותיים ששווים את ערכם..."

-"חטא האדם הראשון, בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש, ואיבד את קולו הפנימי. חטא, כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה: "אייכה"?

(הקטעים הנ"ל הם עיבוד של דברי הרב קוק וכתובים בספרון של "ראש יהודי" – "ניצוצות")

- כדאי מאוד מאוד לקרוא וללמוד סיפור מסוים של רבי נחמן מברסלב עם פירוש של צבי אייל, בספר:"כששומעים סיפור זה אחרת" חפשי את הסיפור המדבר על כבוד מלכים וכבוד אלוקים.

- כדאי ללמוד את פסקה רפ"ב בספר של רבי נחמן מברסלב "ליקוטי מוהר"ן".


אסיים בקטע שכתב ריה"ל בספרו "הכוזרי":

"אין אני מחפש כי אם את החירות מן השיעבוד לרבים אשר איני רוצה כלל למצוא חן בעיניהם, ואילו השתדלתי בזה כל ימי חיי לא הייתי מגיע לכך, ואילו הגעתי לכך לא היה הדבר מביא לי תועלת. כוונתי לשיעבוד לבני אדם ולבקשה למצוא חן בעיניהם. מבקש אני לי את השיעבוד לאחד אשר בטורח מעט אפשר למצוא חן בעיניו, דבר המועיל בעולם הזה ובעולם הבא – כוונתי למציאת חן בעיני האלוק יתברך, כי השיעבוד לו הוא החרות, והכניעה לו היא הכבוד האמיתי".


צעדי במסע הזה בנחת ובשמחה. את מודעת לזה ורוצה להשתפר וזה כבר המון. אם תרצי להמשיך לשתף, אפשר בשמחה: shimritb10@gmail.com.

בהצלחה וישר כח!
שמרית.