שאלה
שלום הרב
אני יוצאת עם בחור כ3 שבועות, אחרי תקופה שיצא לנו לדבר וירטואלית ולראות בסיס משותף ורצון להתקדם.
הפגישות הראשונות לא היו כמו התחלה של קשר, מבחינת היכרות..
בפגישה שנייה-שלישית הוא כבר דיבר על חתונה.
זה הלחיץ אותי.
קצת נחסמתי רגשית, לא הצלחתי להיפתח אליו, לא הצלחתי לנסות להכיר. הייתי עסוקה רק בלנסות להבין איפה אני עומדת, מה אני מרגישה, ואיך זה שהוא רץ מהר יותר ממני.
כמעט הרמתי ידיים ועזבתי הכל.
אחרי שבועיים קשים החלטתי לקחת הכל בקלות יותר ולנסות להכיר באמת..
אני מרגישה שעדיין אין רגש בשביל להתחתן.
לא יודעת אם אני עדיין חסומה, אם זה רק עניין של זמן.
אני מרגישה שהייתי צריכה לעבוד כ"כ קשה על הקשר, כ"כ להתאמץ.
אני יודעת וברור לי שעל קשר עובדים כל הזמן, אבל כ"כ להילחם עליו? ועוד בשלב כזה התחלתי?
מה אפשר לעשות כדי להתחיל להרגיש? איך מתקדמים למרות שחסומים?
חוץ מזה, מבחינה תורנית קצת קשה לי.
הוא בחור מדהים! ערכים, שאיפות והכל..
בתכלס, לא כ"כ.
אם אני לא אזכיר שצריך לברך לפני שיעבור יותר מידי זמן-הוא לא יברך,
אם אני לא אגיד שאני צריכה להגיד פרק תהילים לפני שקיעה-הוא לא יחשוב על להתפלל מנחה,
אחרי דייטים-הוא לא משלים תפילת ערבית ביחד.
קשה לי עם זה.
אני יודעת שאני לא מחנכת בן אדם, אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא.
אבל אני חושבת על חינוך ילדים. אבא צריך לשמש דוגמא לילדים..
אם זה לא ברור לו, אם אני צריכה להזכיר לו דברים בסיסיים, מה יהיה עם החינוך?
אני יודעת שיש עליות וירידות בעניין הזה. גם לי, גם לו, גם לכל אחד אחר..
זה משהו שמשתנה? שאפשר לעבוד עליו?
אני גם לא יודעת אם לשתף אותו בזה או שאני פשוט צריכה להתמודד עם זה כמו שהוא והחליט-מתאים לי או לא.
אשמח לקצת סדר בראש..
תודה רבה!!
תשובה
שלום לך.
גם אני מרגיש שאני צריך קצת סדר בתגובה לפנייתך...
ראשית- לגבי השוני ב"קצב" שלך ושלו לגבי הקשר. אולי זו אמירה נדושה, אך אני מרשה לעצמי להזכיר לך, כי את אשה, והוא גבר, וביצירת הקשר הזוגי, וגם בתחזוקת הקשר הזוגי, גבר ואשה עוברים תהליכים שונים לגמרי. אצלך, הקשר יוצא וגם חוזר אל הנקודה הרגשית הנפשית, והתהליך מתרחש באיטיות. אצל גבר יש נקודת משיכה ש"נדלקת" הרבה יותר מהר, הדברים "ברורים" לו, והוא כבר מרגיש שיש קשר... הרבה הרבה בנות מופתעות, ואפילו מרגישות לחץ, ממהירות ההתקדמות של בניית קשר אצל בן הזוג שלהן. ואכן, הלחץ הזה יכול לשתק אותן ולהעיב על הנסיון הכן והאמיתי לתת לתהליך זמן, ולבנות את הקשר לאט לאט.
תסבירי את הדברים לבחור, תגידי לו שאת, כמו הרבה בנות, זקוקה להרבה זמן, מותר לך להגיד לו שזה מחמיא לך שהוא כבר מרגיש ש"זהו זה", אבל צריך ללכת לאט יותר.
אם תתנו לתהליך את הזמן, אני מאמין שלאט לאט הלחץ שלך יתפוגג, ותוכלי להתפנות ליצירת הקשר בצורה נכונה.
לשאלתך השניה, קשה לי לתת "תשובה". את צודקת- את לא יוצרת זוגיות כדי לחנך את בן הזוג שלך. יש אפשרות לשינוי, וראינו הרבה זוגות שאחד מבני הזוג עבר שינוי, וכאלה ששני בני הזוג עברו שינוי (אגב- שינוי יכול להיות לשני הכיוונים...). אבל להנשא מתוך ציפיה שבן הזוג יעבור שינוי- חבל על כאב הלב.
אם את מקבלת את הבחור כמות שהוא, מבלי שמפריע לך העניין של התפילות ו/או הברכות- מוטב. אם את חושבת שזה יציק לך, ותעירי לו הערות במשך שנות הנישואין- אני אומר לך מראש- הוא לא יאהב את ההערות האלה, והם יכולות להרוס את המרקם העדין של הזוגיות.
אז זו החלטה שעלייך לקבל, ורק את יכולה לקבל אותה. אף אחד לא יכול באמת להמליץ לך מה להחליט. רק את היא זו ש"תהיה שם", ורק את היא זו שתצטרך "לבלוע צפרדעים".