שאלה
כבוד הרב, שלום.
קראתי ושמעתי את דברי הרב על חטא דוד עם בת שבע ואוריה, ואני מסכים עם הקריאה הברורה כי התנ"ך רוצה ללמד אותנו את עומק החטא ואת גדולתה של התשובה.
שאלתי היא מדוע בכל זאת חז"ל, ובעקבותם אנחנו, זקוקים בכלל לניתוח הלכתי של התנ"ך. מדוע אי אפשר לומר בפשטות שהדרך בה הם, גדולי האומה, עבדו את ה' ובה הם ראו את המציאות לא הייתה כלל בכלים הלכתיים ניתוחיים - שעליהם התנ"ך כמדומני שאינו מדבר כלל, אלא כחוויה אנושית ולאומית, כיחס טבעי אל אלוקים והמצוות כמקור מוסרי וערכי.
לצערי אינני בקי גדול בתנ"ך, ואף לא בדברי חז"ל, אך בכל זאת כשאני קורא את ספר שמואל התחושה היא שהמציאות ההלכתית (כמו למשל השאלה איך בת שבע לא נאסרה לדוד עולמית בגלל עוון אשת איש) לא עולה כלל במערכת השיקולים.
האם לא נכון יהיה לומר שחז"ל פירשו את התנ"ך מתוך המציאות שהייתה בתקופתם - כדי לחבר את התנ"ך אלינו ואל מערכת המושגים שלנו בזמנם?
האם אי אפשר להבין שכמו תהליכים רבים אחרים שעם ישראל היה זקוק להם בגלות, גם כאן חז"ל בחרו לכוון את היחס שלנו לתנ"ך למקום יותר הלכתי ומעשי, ופחות אנושי-מוסרי-פנימי?
האם אין בקריאה החילונית לכאורה של התנ"ך, בלי המחויבות לפירוש חז"ל דווקא, אמת שנובעת מפשט הכתובים?
ויותר מזה - ברור לי שהנביאים דיברו גם לתקופתנו ולדורנו היום, "נבואה שנצרכה לדורות נכתבה", ומה לעשות אך לפעמים קשה לנו לראות את זה מתוך הפירושים, שלעיתים נראים לנו אפילו הפוכים לפשט הכתוב. האם קריאה כזו - כמובן תוך הפנמת גדלותם של הדמויות ובמיוחד דוד המלך - אין לה מקום?
ואם כן - מהצד השני - היכן עובר הגבול שבין קריאה אמיתית לרפורמה פסולה, או לביקורת המקרא?
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך.
אין זה נכון שחז"ל קראו את התנ"ך במבט הלכתי. הם קראו אותו גם במבט הלכתי, כיוון שזו אחת הקריאות החשובות, אך לא רק. להפך, הטענה העיקרית של לומדי הנבואה באמת היא שהנבואה לא התמקדה בהיבטים ההלכתיים, אלא בהיבטים המהותיים, וכך למעשה נוצרה גם האגדה, והאגדה וההלכה מנהלות יחסי גומלין מורכבים ביניהם. גם בין הראשונים יש שניסו ליישב את האגדה עם ההלכה בצורה מתמדת (בעלי התוספות) ויש שלמדו את האגדה כאגדה (רשב"א).
כתבתי על כל היחס הנבואי ספר שלם הנקרא "יראה ללבב".
חז"ל קראו גם בקריאה ההלכתית לא רק כדי לחבר את העולמות, אלא בשל העובדה שגם הנבואה וגם ההלכה ניתנו מסיני. שניהם חלק מהתורה, ולא ניתן אפוא לקרוא את דברי הנביאים בהתעלמות מהפן ההלכתי שקדם לנבואה.
אם יש פירושים המנוגדים לפשט הכתוב – אין אנו מחויבים בהם בשעה שאנו לומדים פשט. אולם מניסיוני למדתי כי פעמים רבות מתברר כי מה שנראה מנוגד במבט הראשון – עומד מאוד במבחן הפשט במבט יותר מעמיק.
אין לכל זה קשר לביקורת המקרא או לרפורמה.
כאמור, אני לא בטוח שהתשובה שלי מכוונת למה שאתה שאלת. לעתים קורה כך, ואם תרצה לכוונן את השאלה שלך מול התשובה שלי, ועל ידי כך למקד אותי יותר במה שאתה מבקש – אשמח לעשות זאת.
כל טוב