שאלה
["וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשיתים"] (כ"ו, י"ח)
אם יצחק אבינו היה בימינו, היינו בלי שום ספק מסתכלים עליו במבט מוזר,
לא בגלל שהוא חופר, אלא בגלל שהפלישתים באים וסותמים את הבארות,
והוא כמו פראייר ממשיך וחופר את הבארות.
לא אחת אנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות שיוצרות לנו דז'ה-וו עצבני.
כבר היינו בנקודה הזאת בחיים שלנו. ולא, הזכרון הזה ממש לא עושה לנו טוב.
אנחנו מוצאים את עצמנו שוב באותה התמודדות, שמעלה בתוכנו את השאלה -
מה היה בכל הדרך שעברנו? האם הכל היה אשליה?
למה אנחנו לא מצליחים להתקדם, להשתנות?
יצחק אבינו חופר את אותם בארות שחפר אברהם, ובכל זאת מוצא בהם "מים חיים".
ואחרי כל מריבה עם אנשי גרר, שב יצחק עם אנשיו וחופר את הבארות.
אז אולי קצת חבל שיצחק אבינו לא בימינו,
היינו יכולים ללמוד קצת ממידת ההתמדה שלו.
ה'נתיבות שלום' מנתח את כל המהלך של חפירת הבארות ומדגיש לנו
שאצל אברהם נכתב "ונקרא המקום באר שבע",
ואילו אצל יצחק נאמר "ונקרא המקום באר שבע [עד היום]",
ולמה רק יצחק זוכה בנצח הזה?
כי מה שיהודי מתייגע בו הרי זה עומד לעד – מה שיהודי מתמיד בו, שייך לו לעולמים.
כמה פעמים החלטנו משהו ולא עמדנו בו. אפילו הדבר הכי טיפשי.
אנחנו מצליחים להיות עקביים רק בדבר אחד - בלהיות לא עקביים.
הרב דסלר מלמד אותנו שהעקביות היא היסוד והבסיס לגדילה רוחנית,
כי כשיש לנו עקביות והתמדה אנחנו יכולים לקנות הכל.
אז לחלקנו יש אבות חופרים, לחלקנו אמהות חופרות,
לכולנו אין זמן, ואפשר להביא מיליון תירוצים מפה עד באר שבע
למה לא הצלחנו להמשיך עם מה שהחלטנו..
אבל ברגע שנקנה לעצמנו את מידת ההתמדה שכבר טבועה בנו בחסות יצחק,
נוכל להגיע לכל מקום.
עכשיו עברה ההתלהבות של תחילת שנה,
אשכרה – נכנסים לשגרה. היום-יום האפרורי מתדפק על הדלת מידי בוקר,
והתפקיד שלנו הוא לגלות גם פה 'מים חיים' בסוף.
שתהיה שיגרה מבורכת ושבת שלום!
חברים מקשיבים.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו