שאלה
["וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם"]
כחצות? מה זה כ-חצות? מה זה כ-שעה כלשהיא?
כאילו, הקב"ה לא יודע מתי בדיוק יתחשק לו לבוא?
רש"י מלמד אותנו: "רבותינו דרשו כמו כבחצות הלילה
ואמרו - שאמר משה כחצות דמשמע סמוך לו - או לפניו או לאחריו,
ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו:
'משה בדאי הוא', אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר [ב]חצות."
מספר לנו רש"י - הקב"ה בטקסט המקורי אמר בחצות,
אבל שמשה בא לתאר למצרים את מה שהולך לבוא עליהם, הוא אומר להם:
'חבר'ה, כחצות הוא יהיה פה, אל תגידו לא ידענו..'
ולמה משנה משה את הדיוק האלוקי? הקב"ה הולך הרי להכות את מצרים בחצות בול,
ביכולת דיוק על – אנושית, השינוי בא בעצם בגלל קטנות היכולת של בשר ודם לדייק.
היום בעידן הלזרום/תזרמי/זרמנו ממש לא נורא אם לא מדייקים,
עזבו לא נורא, אתה ממש כבד אם אכפת לך שמישהו איחר קצת.
'זמנים זה קודש' הפך להיות נחלת קורס קצינים בלבד.
הפרשה שלנו מלמדת אותנו את חשיבותו של הדיוק.
ההבדל בין 'מצה' ל'חמץ' הוא רגע.
התמהמהות יתר יכולה להוביל להחמצה של דברים גדולים.
בכלל עבור הרבה דברים בחיים שלנו, הדיוק בזמנים הוא קריטי,
שבתות, תפילות, ישב"צים, זמן התחלה של הבגרות, זמן הסיום של הבגרות..
א-מ-מה? משום מה אנחנו נוטים לזלזל בערך המופלא הזה.
וזה פוגע בנו בראש ובראשונה, והרבה פעמים גם באחרים..
הדיוק בזמנים יכול להוביל אותנו גם לדיוק בנפש – למחשבות בהירות יותר, למכוונות פנימית יותר, לאמת.
ה'דיוק' זה לא אומר להיות כבדים, זה ממש לא אומר לא 'לזרום',
זה אומר לחנך את עצמנו להיות טובים יותר, להידבק יותר בדרכיו של ריבונו.
ואם נזכה ללמוד רק את זה מהפרשה שלנו, דיינו.
שנזכה להכניס שבת בדיוק בזמן,
בלי לאחר לשחרית בבוקר,
בלי לאחר למפקד,
וכו' וכו',
שבת שלום ושמחה!
חברים מקשיבים.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו