גילגול נשמות

"בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב"
(בראשית ג' 19).
בנגוד לפסוק, המצביע לכאורה על כך שאין כלום אחרי המוות, למדונו חז"ל שיש חיים לאחר המוות (לא נכנס לשאלה מדוע אין הדבר מפורש בתורה, ומה הזיקה בין המושג עולם הבא ותחית המתים). המוות אינו אלא כליון החלק הגשמי של האדם, אך נשמתו ממשיכה להתקיים בנפרד מהגוף. הפסוק אינו מדבר אלא על גופו של האדם.
רעיון זה הינו נחלת כולם ביהדות האורתודוכסית. הוא נובע בצורה כמעט אוטומטית מספור בריאת האדם בפרשת בראשית, כשה' נופח באדם נשמת חיים.
גמרות רבות מתארות קשרים בין אנשים חיים ובין מתים (למשל ספור רב נחמן בבבלי שבת קנב:, אביו של שמואל בברכות יח:, וספור על רבי יהודה הנשיא בכתובות קג:). יש שהבנו אם האגדות האלו כפשוטן, אחרים הבינו אותן על דרך המשל.
רעיון גלגול הנשמות , דהיינו שהנשמה עוברת מגוף לגוף, שנוי במחלוקת.
רב סעדיה גאון (אמונות ודעות ו,ח) דוחה את הרעיון בחריפות, ומכנה כסילים אלו המאמינים בו. הוא כותב על הבנות שונות על רעיון הגלגול (מאדם לאדם, מאדם לבעל חיים והפוך) דוחה את כולם, ומנתח מה לדעתו הביא לאמונה מיותרת זו.
אבל יש אחרים המתיחסים לגלגול כעובדה גמורה. כך הרמב"ן, למשל, רומז לאמונת הגלגול בפרושו על התורה וכן על ספר איוב.
המהרלב"ח בתשובתיו כותב שהחכמים לאחר תקופת התלמוד היו חלוקים בדעותיהם בנדון- הפילוסופים, החכמים שהיו בקיאים גם בחכמת חיצוניות התקשו לקבל תורה זו, כי היא משאירה יותר מידי שאלות ללא מענה. אבל אחרים אמצו אותה. המהרלב"ח תומך בעמדה השניה. אבל הוא מסוייג בנוגע לצורך לדרוש על זה ברבים.
מובן מאליו שהמקובלים פעלו רבות להפצת הרעיון.
כמו בשאלות רבות אשר אין להן השלכה מעשית, גם בשאלה זו אין צורך להכריע. לשתי הדעות יש מקום, והבוחר יבחר.
יש הסוברים שאמונה זו יכולה לסייע בפתרון הבעייה הקשה של הרע בעולם, מדוע צדיקים סובלים.
התשובה היא שהם סובלים על חטאים של גלגול קודם.
איני סבור שתשובה זו תשקיט את האדם הסובל. היא לא תשכנע אותו בצדק הא-לוקי.
אני בעצמי, גדלתי במסורת ראציונלית, ואיני נוטה להזדהות עם אמונה זו. אך יש להודות שהיא מאפשרת להסביר תופעות מסויימות שהובלטו בטיפולים פסיכולוגיים מסויימים, דרך היפנוזה, טיפולים בהם אנשים בתרדמה מתארים חיים קודמים בפרטים רבים, ולעתים אפילו מדברים בשפה שאינם שומעים אותה כשהם ערים.



אלי כאהן