גדרי צניעות בעבודה עם מפגרים

שלום וברכה
שאלה זו היא עדינה ומסובכת. אכתוב את הבנתי לאור ההלכה, אולם כיוון שמדובר בשאלה מרחיקת לכת אשמח אם תשאל רבנים נוספים ואף תביא בפנינו את תשובתם:
איסור הנגיעה בסובלים מפיגור צריך להיבחן משני כיוונים. ראשון בהם הוא שלומה של הילדה, וכאן אין מקום לשום פשרות – אין לנצל את הילדה משום כיוון, בשום תנאי, וליגוע בה נגיעה של חיבה שאין היא זקוקה לו. יש להתבייש כי הגענו למצב בו צריך לכותב דברים מעין אלו, אולם בשל העובדה כי מעת לעת מתפרסמים דברים כי בנות אלו נוצלו אני מדגיש נקודה זו – הן זכאיות לתומתן במידה מלאה ככל אישה אחרת, והדבר אסור באיסור חמור, ומדובר לא רק באיסורי עריות כי אם בניצול משפיל של חסרי ישע.
לכיוון השני הוא שלומו הרוחני של המטפל ושמירת גדרי צניעות – כאן יש מקום יותר להקל, ונראה כי יש למתוח את קו הגבול עד כמה שניתן, לאמור: עד שמדובר בגיל בה התודעה של החיבוק היא מינית הדבר מותר; מכאן ואילך הדבר אסור. אינני יודע למתוח בדיוק את הקו ולקבוע באיזה גיל מדובר, אך רואים זאת בחוש. כאשר מדובר בילדה גדולה (16 ?) שאףש היא סובלת מפיגור היא כבר בעלת תודעה גופנית וכדו', הדבר אסור כבר למטפל. גם כשהיא באה מיוזמתה יש להתנגד. ברם, התנגדות זו אינה נעשית בעוצמה ובהשפלה, כי אם בהתחמקות שאינה פוגעת ואינה משפילה. לאט לאט מסירים את החיבוק, ומנסים להסביר לה כי לא נעים וכדו', ועל די כך שומרים על כבוד וצניעות של הצדדים כולם.
כל טוב
הרב יובל שרלו