שאלה
זה לא סוד שהרב נחשב כמייצג בולט של הציונות הדתית בשיח הציבורי
יש טענה ידועה שגבולו השיח מעוותים: דיבורים על טרנספר לערבים (ואפילו חילופי שטחים) הם גזענות, אבל גירוש מתנחלים הוא פינוי נאור. ביקורת גסה ומגדפת על רבנים זה אומץ לב ציבורי אבל ביקורת מינורית על בית המשפט זו הסתה.
אבל דוגמא כזו, עוד לא פגשתי: דן מרגלית, סמן ציוני בולט בשיח הציבורי, כתב בשבוע שעבר בטורו בישראל היום את הדברים הבאים:
כל שנותיי הרבות כעיתונאי אני סנגור זוטר עקבי לישראל היהודית והדמוקרטית. שולל את "נטילת החוק לידיים" ומתנגד לסרבנות. גם לאלימות בהפגנות. בוודאי לשלילת חופש הדיבור.
אך אם תאושר הצעת החוק של יריב לוין שלפיה הח"כים יבחרו בהצבעה את נשיא בית המשפט העליון - אני פורש מהסנגוריה הצי בורית על מדינת היהודים. חוק כזה בתוספת ועדת מקארתי של אביגדור ליברמן המעמידה אירגונים ציבוריים לחקירה של פוליטיקאים - זהו תמהיל שאיני יכול לעמוד בו.
איני ראשון להישמט מרשימת הסנגורים הזו. בוודאי לא מהבולטים שבנשמטים. חשוב לי להגן על מעמדה של ארצי בכתיבה ובמפגשים עם אורחים זרים. קשה לי להיפרד מן ההגנה שעליה נוכח עולם אנטישמי ומרושע. אך זה הרגע לומר כי "הגיעו מים עד נפש."
בקיצור: הציונות הדתית צריכה לקבל עליה את דין העקירה הזלזול האכיפה הסלקטיבית האפליה ועמדת שמאל קיצונית בבתי המשפט העליון, ועדיין להישאר נאמנה למדינה ללכת לצבא ולהגיד הלל ביום העצמאות, ומי שלא עושה זאת הוא פוסט ציוני רדוד קיצוני ומתלהב, אבל אם חלילה, ייבחר שופט לא שמאלני, אז דן מרגלית הסמן הציוני בשיח הכללי נותן גט כריתות לפעילותו
הציונית.
אני שותף לגישתו של הרב, אבל משהו בשיח הציבורי הפך להיות בלתי נסבל.
השאלה היא איך מחזירים את גבולות השיח לפסים רציונליים ולא מנהלים אותו מתוך כפיפות מוחלטת למה שמעצבי דעת הקהל מרשים לחשוב.
השאלה הזו בפרוש מתגלגלת דוקא לפתחם של הרבנים ה"מתונים"
תשובה
שלום וברכה
אתחיל מהסיפא של דבריך: איני רואה את עצמי כרב מתון. אני די קיצוני, אלא שהשאלה היא קיצוני לאיזה כיוון ולכמה דברים. לאמור: אני מאוד קיצוני בעמדותיי ביחס לשאלות הצדק והמשפט, ואני סובר שזה חלק מפסיקת הלכה (לדוגמה: לא ניתן לקבל עמדה הלכתית האוסרת תרומת אברים אך מסכימה לקבל אברים כשנמצאים בסכנה). לא זו בלבד,אלא שבשל העובדה שאני מאמין שריבונו של עולם ציווה אותנו גם על העליה המתמדת במעלות הקדושה והטהרה אנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות פועלים לכיוונים מנוגדים, שלעתים נראים כלפי חוץ כמתונים, אולם לא זו החוויה הנפשית העמוקה.
אינני חושב שאני מייצג את הציונות הדתית, בשל העובדה שלא העמדתי את עצמי לבחירה, ולא קבלתי שום מנדט לייצג אף אחד. אני מביע את עמדתי, ולא יותר מכך. הדבר גם משחרר אותי מהעובדה שאני צריך לייצג מישהו.
לגבי השיח הציבורי: אף אני מסכים שגבולות השיח מעוותים. איני נכנס עתה לדוגמאות שהבאת (אני חושב שההחלטה היכן עוברות גבולות מדינת ישראל היא לגיטימית), אולם יש הטיה מאוד משמעותית בשיח הציבורי והדבר חמור וחובה להתמודד עימו. הבה רק נודה בעובדה שהדבר קיים גם בדיוק בכיוון ההפוך בשיח הציבורי בציבור הציוני דתי. צריך להיות אנשי אמת.
אני חושב שדוגמה לכיוון ההפוך נאמרת בביקורת שלך על דן מרגלית. אתה צריך לשאול את עצמך מה תהיה עמדתך אם בבחירות הבאות ח"ו תיבחר קדימה ותקים ממשלה שמאלנית (באפשרות עם חלקים בליכוד, שיש הרואים בו משום מה מפלגה ימנית), והבחירות למערכת המשפט יהיו פוליטיות. הדבר נכון גם לגבי וועדת החקירה הפרלמנטרית שהיא טעות חמורה מבחינה דמוקרטית.
לאמור: נכון יהיה להתנגד לשיטה בה נבחרים שופטים כיום לבית המשפט העליון, ולהציע תיקון מסוים בשיטה זו (אולי הוספת שני נבחרי ציבור לוועדה; אולי איסור על השופטים לתאם עמדות; אולי שימוע לפני בחירה וכדו'), אולם המעבר לעמדה קיצונית לצד השני, בו ייבחרו שופטים ישירות על ידי הכנסת נראית בעיני שיטה בעייתית מאוד בתרבות הנוכחית של הפוליטיקה הישראלית. לכל זה אין קשר למה שכתבת בפיסקה המתחילה במילים "בקיצור", והיא דווקא מהווה דוגמה מצוינת למה שצריך מאוד מאוד להיזהר ממנוץ
דברים אלה שכתבתי לא ללמד על עצמם יצאו אלא ללמד על הכלל כולו יצא. עמדה שאנו מאמצים צריכה להיות נכונה לשני הכיוונים. בדיוק כפי שאתה דרשת שיהיה מותר לבקר כל מערכת ולשמור על חופש הדיבור של כולם, צריך לבחון לשני הכיוונים את רעיון ועדות חקירה פלמנטריות לעבירות על החוק (וועדה פוליטית שמסקנותיה כתובות מראש - הפעם בצד שאני תומך בו אולם זה דבר לא נכון מצד עצמו), ואת הבחירה הישירה של שופטים על ידי חברי כנסת. נראה לי ששני הדברים הם רעים, ועל כן אני מתקשה להסכים עם דבריך.
כל טוב