גאווה

שלום!

כל הכבוד שהחלטת לעבוד על מידותיך,הכרת הבעיה היא ההתחלה של התיקון. מידת הגאווה תופסת מקום גדול בנפשו של האדם. לצערנו הרבה פעמים אנו מכחישים את קיומה אצלנו או שהמידה לא מפריעה לנו. את צודקת שכל מידה צריכה להיות באמצע כמו שכותב הרמב"ם בהלכות דעות א,ד: "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל המידות שיש לו לאדם. והיא הדעה שרחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ..." מומלץ לעיין שם. (הרמב"ם לא מגדיר את האמצע שביל הזהב אלא דעה הרחוקה משתי הקצוות).היוצאים מהכלל מוזכרים בפרק ב הלכה ג שם כותב הרמב"ם שיש מידות שצריך להרחיק בהם עד הקצה, והם גבהות לב וכעס.
השאלה עצמה חזקה מאד כי היא עוסקת בנפש האדם. ולכן התשובה מקיפה ומלאה, ונכתב כל כך הרבה בנושא. אינני יודע בדיוק כיצד זה בא לידי ביטוי אצלך אבל דבר ראשון הייתי מציע לך לחשוב בכנות על הדברים. מתי זה בא? מול מי? עד כמה מידה זו מושרשת אצלך? רצוי מאד שתהיה כנה עם הדברים ותבדוק מתי זו באמת גאווה, מכיוון שלפעמים זה רק נדמה כגאווה אבל זה לא (לדוגמא להגיד דבר תורה בארוחה משפחתית, לפעמים זה מתבקש ולא מידת גאווה שאתה בקי בתורה ).
במקביל לכך הייתי ממליץ לפתוח ספרים בנושא. יש המון כתבים וספרים, אני אמליץ לך על חלקם,אתה לא צריך לעבור על כולם אלא העיקר הוא העבודה העצמית המעשית. הספר אורחות צדיקים עוסק במידת הגאווה בשער הגאווה, וכן בהלכות דעות ברמב"ם. כמו כן בגלל שהשאלה שלך מאד רחבה אינני יודע בדיוק באיזה חלק להתמקד. הייתי ממליץ להסתכל באתר ולחפש את המילה "גאוה". יש המון תשובות בנושא, לדעתי חלקם יהיו יותר קונקרטיות כלפיך.
אוסיף לך תשובה אחת שמצאתי: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42482
הרבה עוז וענווה,
שי, צוות ישיבת הר עציון

נ.ב. אם תרצה למקד את שאלתך נשמח אם תשלח לנו שאלה נוספת!