שאלה
בס"ד
שלום, יש לי שאלה שאני הרבה חושבת עליה והיא: מהי מידת הגאווה?
זאת אומרת מתי אני יודעת שאני כבר הגעתי לגאוותנות או אפילו להפך?למשל אם אני ממעיטה יותר מידי בערכי על ללגעיתם דימוי עצמי ירוד יתר על המידה ומתי ההפך?
מקווה שהבנת למה אני מתכוונת.. תודה..
תשובה
שלום וברכה
תמיד צריך להגיע לדרך האמצע ולא להקצין בשום מידה,
למרות שהרמב"ם קודם במידת הגאווה שצריך ללכת אל הקצה בבחינת "מאד, מאד הייה שפל רוח", בודאי שאין הכוונה כפשוטה ובמיוחד כשמעורבים בכך אלמנטים נוספים צריך להגיע גם למצב של "ערך עצמי" וכפי שמאמר בתלמוד שתלמיד חכם צריך להיות בו שמינית שבשמינית של גאווה.
צריך גם להבין שברגע שאדם מוריד את ערך עצמו, הדבר יכול לתת לו הרגשה עצמית נמוכה ודבר זה עצמו גם כן הוא נגד עבודת ה' שלו, כי הרי אדם אומר לעצמו אני מימלא כזה וכזה, אז אני פטור מכל המצוות וכל טעות שאני עושה אני יכול לומר לעצמי, אני מימלא לא שווה כלום.
כמו שנאמר לשאול "אם קטן אתה בעינך ראש שבטי ישראל אתה",
ואז זה פועל כבומרנג וגורם לנסיגה בעבודת ה'.
בברכה