בשביל מה צריך חברים?

שואלת יקרה,

השאלה שלך יפה וכלל לא מוזרה. מאוד מרשים שבחרת להתמקד, לא במצוקה ובבלבול שהרגשת כשראית קשרים המבוססים על אינטרסים בסביבתך או אולי אצלך – אלא התמקדת בשורש העניין. חיפשת בעצמך את הפתרון בחיפוש אחר תועלת וכיוון ליחסים שלך עם סביבתך. במקום להתמקד בחושך, את מחפשת להוסיף אור. אנסה לתת לך כמה נקודות למחשבה. חלקן יותר פרקטיות, וחלקן פילוסופיות/רוחניות. .

האדם הוא יצור חברתי. כמו שאת כותבת – זה עניין טבעי – עניין שטבוע בנו. על הטבע החברתי של האדם נשאלו ועוד נשאלות הרבה שאלות. השאלה שלך מקיפה את מדע הפסיכולוגיה, החברה והמשפטים, אך לפני כל אלה, המתעסקים בעיקר בשאלת ה"איך", באה היהדות על כל רבדיה, החל מהתנ"ך וכלה בשפתי חכמים – ועוסקת בשאלת התועלת – השאלה שמטרידה אותך, שאלת ה"למה", ה"בשביל מה".

[תפקיד החברה בקיום המצוות]
במשנה במסכת פאה, שאותה אנו אומרים בתפילת שחרית מוזכרות מצוות ש"אדם אוכל פירותהם בעולם הזה". אחת מהן היא: "הבאת שלום בין אדם לחברו", מצוות נוספות שכלולות בפסקה זו: כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, בית מדרש, הכנסת אורחים, ביקור חולים, הכנסת כלה ולוויית המת ותפילה.
נסי לדמיין, האם יש אפשרות ליהודי לקיים את המצוות האלו ללא חברה? ללא קהילה?
בסוף המשנה הזו כתוב "ותלמוד תורה כנגד כולם" – המצוות האלו, שבין אדם לחברו, הן היישום של לימוד התורה.
"שלום" היא אחת משמותיו של הקב"ה, אחת ממידותיו, ואינה יכולה לבוא לידי ביטוי ללא אדם וחברו. לכן היהדות מעניקה חשיבות מרובה לסביבה, לזולת. כי חלק גדול מקיום המצוות נוגע בעצם ביחס של אדם אל סביבתו. היהדות מייחסת משמעות רבה לכבוד בתוך המשפחה, לכבוד ערך המשפחה ולכל אחד בכל גיל יש תפקיד במשפחה. כך גם בחברה, הסביבה שלך מאפשרת לך להביא לידי ביטוי את תפקידך ואת הייחוד שלך, ביחס שלך אל הסובבים אותך. ואין ספק שיחסי חברות, רעות, ידידות, הם ערכים נעלים יחד עם זה שהם נעימים. תחשבי כמה מצוות – צריך לקיים דווקא ביחד.


[החברה כבית מקדש]
בפרשת תרומה בספר שמות כתוב: "ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח') – בכל אדם יש ביטוי לשכינה. לכן אומרים המפרשים: לא נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו", אלא "בתוכם". כלומר בכל אדם יש מעט מן השכינה, לכן כאשר פועלים בקבוצה ולא כבודדים, יש גילוי גדול יותר של שכינה. אדם נברא בצלם, ולכן הצורה בה אדם מתייחס לזולתו, היא הצורה שבה הוא מתייחס לבוראו.
החברה מאפשרת לנו גם להדמות לה': "והלכת בכל דרכיו" הספרי מסביר: "מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון". וקיומו של הזולת מאפשר לנו לבטא את זה.

["חברים משפיעים"  ]
בגמרא במסכת בבא בתרא כתוב "מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים" ומסביר שם התוספות "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכוהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללימוד תורה". כלומר: לזולת יש כח שמשפיע עליך, אתה רואה התנהגות מסויימת, והיא מותירה בך רושם.
הרב בהר"ן בספרו: "החברה והשפעתה" כותב: הרי כי הסביבה היא תבנית – שעל פיה נוטה האדם לעצב את אישיותו ואופיו. הרב בהר"ן מבין את התפקיד הפסיכולוגי שיש לחברים ולסובבים אותנו – בעיצוב האישיות שלנו.
לך אין אפשרות לראות את עצמך מבחוץ, ללא הזולת. חברים שלך והסובבים אותך בעצם משקפים לך בקשר שלהם אתך, איך הם תופסים אותך – את הייחודיות שלך.
למשל בספר איוב יש תפקיד משמעותי לרעיו של איוב שנותנים לו מוסר. הרב מזהיר כי לתכונה הזאת יש כח עצום. דווקא בגלל שאין לאדם יכולת לראות את עצמו מבחוץ, והוא תלוי בזולת, יכולה להיות נטייה להחשיב יותר מידי את איך שהזולת תופס אותך, ולהשקיע מאמצים רבים רק בדימוי החיצוני שלך, כדי לקבל שיקוף חיובי על עצמך. כמו שכתבת – אם יותר מידי "זורמים" עם הטבעיות שבקשרים שלנו עם חברינו, זה יכול להשפיע באופן שלילי על היחס שלנו אל עצמנו, על היחס שלנו אליהם, ובעצם לפספס את המטרה. אבל אם מודעים למטרות שבקשרינו עם הזולת,
הרי שהחברים שלנו עוזרים לנו גם בקיום המצוות: בין אם זה לקיים מצוות ביחד, ובין אם ליישם את מעלת ה"שלום" והרעות שבין אדם לחברו,
וחברים שלנו עוזרים לנו גם ללמוד על עצמנו ולפתח את אישיותנו.


אני מאחלת לך חברויות רבות ואמיתיות
ושנזכה להרבות אהבת חינם בישראל.
יישר כח על הבירור

טל שוטנשטיין
'חברים מקשיבים'
Tal.schott22@gmail.com