בעקבות הפרשה - מוסר ויהדות

שלום וברכה

את פרשת אשת יפת תואר יש לקרוא לאור הכלל של "דיבר הכתוב בהווה".
לאמור: קראי קודם כל את דיני המלחמה של אותה תקופה. לו לא הייתה נענית מחסדי תורת ישראל הייתה שבויה זו נמכרת לשפחה חרופה, מעונה ומנוצלת. זה היה גורלה גם בשל העובדה שאלו היו חוקי המלחמה של אז, אך לא פחות מכך בשל העובדה שהיא הייתה במחנה המלחמה כחלק מהמלחמה (ראי את פיתוי נשות מדין), ועל כן הייתה נחשבת כאויב לוחם שיש להתעלל בו ולהשיב לו כגמולו.
תורת ישראל אפוא צעדה צעדים רבים לפני המחנה האנושי, וקבעה כי לא אלה יהיו החוקים, כי אם כל היחס השונה והנאור לאשה. התורה לא הלכה יותר רחוק ואסרה לחלוטין את כל היחס הזה לנשות השבויים בשל העובדה שכתב הרב קוק:
אגרות הראיה / כרך א / פט
"ועניני המלחמות, אי אפשר הי' כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם ; ואדרבא הי' מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם צפיה. להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה. ודע שבהלכות הציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות, מפני שאז היתה החסידות הכללית נעשית דרך קבע וחובה, ותכלית התורה היא שתקבע ההערה השכלית בכח אהבה ונדבה. וזהו יסוד כמה קולות שיש בדין-תורה ביחש לסדרי המלחמות...".
אי אפשר לדחוק את השעה גם בתחומים המוסריים.

כל טוב