שאלה
שלום הרב שרלו,
כיצד יתכן שהתורה התירה מעשה אונס (אשת יפת תואר)?
גם אחרי כל התנאים שמתלווים, ואחרי "דיברה תורה כנגד יצר הרע", ואחרי זה שאולי היו מקרים בהם הנשים כן רצו בזה, עדיין - מספיק שאישה אחת לא רצתה בזה ואדם מישראל אנס אותה בכוח, אני לא מבינה איך התורה התירה???
"כנגד יצר הרע" - על חשבון סבל שלא אדם אחר? אונס בעיני נתפס כדבר כל כך חמור, זה ממש כמו לרצוח אדם, רק להשאיר אותו אחר כך בחיים כדי לחוות את הרצח הזה כל יום מחדש, ולפשוט את האדם מכל צלם אנוש שיש בו. שלא נדע.
אשמח להסבר.
תודה וכל טוב.
תשובה
שלום וברכה
את פרשת אשת יפת תואר יש לקרוא לאור הכלל של "דיבר הכתוב בהווה".
לאמור: קראי קודם כל את דיני המלחמה של אותה תקופה. לו לא הייתה נענית מחסדי תורת ישראל הייתה שבויה זו נמכרת לשפחה חרופה, מעונה ומנוצלת. זה היה גורלה גם בשל העובדה שאלו היו חוקי המלחמה של אז, אך לא פחות מכך בשל העובדה שהיא הייתה במחנה המלחמה כחלק מהמלחמה (ראי את פיתוי נשות מדין), ועל כן הייתה נחשבת כאויב לוחם שיש להתעלל בו ולהשיב לו כגמולו.
תורת ישראל אפוא צעדה צעדים רבים לפני המחנה האנושי, וקבעה כי לא אלה יהיו החוקים, כי אם כל היחס השונה והנאור לאשה. התורה לא הלכה יותר רחוק ואסרה לחלוטין את כל היחס הזה לנשות השבויים בשל העובדה שכתב הרב קוק:
אגרות הראיה / כרך א / פט
"ועניני המלחמות, אי אפשר הי' כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם ; ואדרבא הי' מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם צפיה. להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה. ודע שבהלכות הציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות, מפני שאז היתה החסידות הכללית נעשית דרך קבע וחובה, ותכלית התורה היא שתקבע ההערה השכלית בכח אהבה ונדבה. וזהו יסוד כמה קולות שיש בדין-תורה ביחש לסדרי המלחמות...".
אי אפשר לדחוק את השעה גם בתחומים המוסריים.
כל טוב