באולפנא אני שמחה ובבית אני עצלנית

הי חמודה,

טוב ששלחת את השאלה.
הייתי שמחה לעזור לך ואעשה השתדלות, אך דעי שמי שתעשה את זה הכי טוב זו את בעצמך.

נסי להתמקד. לעמוד על הגורמים שגורמים להבדלים האלו בין הבית לחוץ.
לפעמים אנו מונעים על ידי התחושות שלנו שפשוט באות ומתפרצות. אך אם נעצור לרגע ונחשוב מה גרם להן נוכל להגיע למסקנות מדהימות. למשל, אני מבואסת. בלי חשק לכלום. מנסה לחשוב למה, ונזכרת שמקודם הייתה לי שיחה לא טובה עם אמא.
פתאום נכנס בי איזה אושר. גורם לי לחייך ומחזיר את האנרגיות. חושבת למה, ומגיעה למסקנה שזה בגלל שמקודם חברה התקשרה להזמין לשבת חברות.
לי זה קורה המון. אירועים קטנים כאלה שמשנים את המצברוח מקצה לקצה. כשהם חיוביים אז זה כיף לרכוב על גלי האושר, אבל כשהם יוצרים את התגובה ההפוכה חשוב לי למקד את העצבים למקום ממנו הם נובעים ולהשתדל שלא יפלשו גם לתחומים אחרים. זה קשה, אבל אם אני נגיד כועסת על אחותי, זה לא פייר שאוציא את העצבים גם על אמא. אנחנו גם שונאים שעושים לנו את זה. בנאדם בא ומתחיל לדבר בצרחות רק בגלל שהוא עצבני עם משהו אחר.

לכן אני מציעה לך לקחת איזשהו רגע שמח או תחושה לא טובה שמתפרצת ולחשוב מה גרם לזה. אולי תמצאי איזשהו דפוס קבוע שעושה לך רע, ובפעם הבאה תוכלי להימנע ממנו מבעוד מועד. אולי תגלי שמה שמעצבן אותך בבית הם למעשה דברים קטנים, או שניתנים לפתרון פשוט ובעזרת עבודה על עצמך תצליחי להתגבר על מרבית הכעס.

חוץ מזה כדאי גם לחשוב על ´איזה תכונות שבי בולטות באולפנה ואילו תוכנות באות ליידי ביטוי בבית´. בלי אשמים ובלי סיבות.
לפעמים יש כאלו פערים. הילדי זקונים המפונקים של הבית הם המנהיגים של החברה. בכל מקום אנו מתנהגים לפי מה שמצפים מאיתנו.
אני לא יודעת מה המקום שלך בתוך הבית, אבל את כמובן יכולה להעניק למשפחתך את התכונות הכיפיות שלך שבאות ליידי ביטוי באולפנה. השמחה היא מדבקת, היצירתיות, האהבה. אל תפחדי לפרוץ את הגבולות הבלתי מסומנים שיש לכל אחד בביתו שלו. את נערה עם יכולות, זוכה להערכה מהחברה, אז תרעיפי את כל זה גם בבית. לראות אותך שמחה ויוזמת יגרום רק לנחת להורים ולאחים שלך.

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה זה הדימיון והקשר הבלתי ניתן לבחירה שיש בתוך המשפחה. אומרים שאם יש איזה מידה רעה שמפריעה לך אצל הזולת זה אומר שאותה מידה רעה קיימת גם אצלך. אם זה לא היה אצלך בכלל אז כלל לא היית מבחינה בה. ויש בכך הרבה הרבה אמת. את עצמינו אנחנו לא רואים. קשה לנו לבקר מעשים שאנו עושים. אבל אצל אנשים אחרים, חבל על הזמן, אנחנו שמים לב להכל. ולא בכדי. הזולת הוא כמו מראה. משקף לנו הרבה מעצמינו. וזה מה שהכי מרגיז. במיוחד בתוך המשפחה. הרי כולם כל כך דומים. אותו מיקס של תכונות מופיע אצל כולם. ואז העצלנות של אחותי כל כך מרגיזה אותי כי גם אצלי היא קיימת, אולי פחות ממנה אבל ברמה שברור לי שעדיין יש לי על מה לעבוד, וזה עומד לי מול הפרצוף בלי אפשרות לברוח. ועוד כל מיני התנהלויות, חשובות יותר או פחות.
עם חברים הרבה פעמים יותר קל. הם שונים ממני ומשלימים אותי, וביחד אנחנו כעין יצור מושלם. אבל האתגר הוא עם מי שחולק את אותן התכונות איתך. לדעת לגָדֵל, להעלים עין, לראות בעיקר את הטוב.
בנוסף, עם חברים יש קודים מאד ברורים של התנהגות. למי שלא הולך לפיהם - נותן, מכבד, מאיר פנים, לא יהיו חברים. בבית הרבה פעמים אנו מרשים לעצמינו קצת יותר. המשפחה שלי תהיה בכל מצב. לא צריך להתאמץ בכדי לרכוש את הקשר הזה. הוא בל ינותק. מצד אחד זה גורם להתנהגות פחות מוקפדת ומצד שני לפחות מוטיבציה לעבוד על הקושי ולתחזק את הקשר. המשפחה שם בשבילך בכל מצב. זהו קשר ברור מאליו.
אני חושבת שדווקא בגלל שהמשפחה היא קשר בל ינותק, הכי חשוב להעצים את הקשרים בתוכה ולהשקיע. זו השקעה לכל החיים. גם אם היא דורשת הרבה מאמץ - היא כדאית.

אין לי מושג מה קורה אצלך בבית – את זו שצריכה לחשוב מה באמת מציק לך, אך לכל בית יש את נקודות התורפה שלו, ואפשר להיגרר אחריהן ולשקוע או לבחור בעמדה של הנהגה. משהו לא מוצא חן בעיני, אקום ואשנה אותו. כמידת יכולתי. אם אני מזהה מידה שמפריעה לי אצל אחי, אנסה כמה שיותר לתקן אותה אצלי, גם בגלל שכמו שאמרנו כנראה מידה זו קיימת גם אצלך, וגם כיוון שרק זו הדרך להשפיע עליו. ממפריע לי למשל שאין מספיק הקשבה בבית, אז אני אזום שיחות התעניינות כנה בהורים ובאחים. אנו נדבקים אל הטוב, אל החיובי, ובגישה הזה בוחרים, וקונים אותה בהמון עבודה עצמית.

לסיכום, אני מציעה לך להתחיל בקטן. דבר ראשון לתת טפיחה על השכם על המודעות, חוסר ההשלמה עם המצב ורצון לשנותו. אח"כ לבחור לך איזה אחר צהריים אחד בשבוע בו את בבית ובו את בוחרת לבחור בטוב. מנסה להתעלות מעל מה שמעצבן, מכניסה את התכונות הטובות שהבאת איתך מהאולפנה אל תוך הבית. כדי שלא תמצאי את עצמך פתאום משתעממת תחליטי מראש מה את עושה היום בבית – מבשלת ארוחת ערב, מכינה שיעורים, מסדרת את הארון בחדר. אם פתאום נכנסת בך איזה רוח רעה, חשבי מה גרם לה והאם שווה לך לבאס את כל האחר צהריים הזה בגלל זה.

אחרי הכל, בית יש רק אחד, והמשפחה שלך היא זו שתישאר לצידך תמיד. בטוב וברע, בשמחות ובכשלונות. היא הצמיחה אותך עד הלום ותלווה בהמשך. ולכן שאלתך היא כל כך במקום, וכל מאמץ שתשקיעי בכדי ליצור אווירה נעימה בביתך יתורגם לשלווה בנפשך ובניית קומה כה חשובה בחייך של תא המשפחתי אוהב ומכיל.

בהצלחה,
מעיין
maayanett@gmail.com