אני ממש לא מבינה..

שלום לך,

ההרגשה הזאת מוכרת ומובנת,
מה הבעיה לשבת קצת לדבר עם הבנים, צחוקים, מה כבר אסור שנהנה קצת בחיים?!
מה הבעיה מקצת דיבורים וצחוקים לא נגיע לדברים אסורים,
הרי אנחנו לא נוגעים אחד בשני, רק מדברים..
מה אנחנו צריכים לשבת כל היום ללמוד תורה, לגמול חסדים? אסור להנות?

האמת,
שאני כותב את התשובה מניסיון,
גם אני הייתי שם, בתנועת הנוער אבל מעולם לא שאלתי אם יש בזה בעיה.
ואני כותב את התשובה מהסתכלות לאחור..

הקשר של איש ואישה הוא קשר טבעי לנו,
כל אדם ואישה (שהם בריאים בנפשם..), מחפשים את ההשלמה שלהם.
זה רצון טבעי וחזק, וגם התורה לא מנסה לחסום אותו.
אלא להפך (ובשונה מהנצרות), התורה מתייחסת לזה כקשר של קדושה, קשר שמרומם את האדם.
והתורה מצווה את האדם להתחתן. ומי שלא מתחתן אומרים חז"ל שאינו אדם.

הקשר של בינו לבינה,
זה קשר שואב.
גם בלי נגיעה, בלי חבר חברה, רק צחוקים וכד' זה קשר שואב,
והחיים שלנו, מתחילים להסתובב סביב זה.
ואנחנו מפסידים המון.
כבר לא שווה להגיע לסניף כאשר הבנים לא באים,
מדברים על זה באולפנה בטיולים ובכל מקום.
במקום להתרכז בבניה של עצמנו, אנחנו מתעסקים בחלומות ועניני בנים.

תסתכלי מסביבך, על העולם שאנו חיים בו,
הקשר של בינו לבינה תופס מקום מרכזי מאוד.
השירה האומנות הכל סובב סביב קשר הזה
אין שום סרט מצליח בימנו שאין בו איזה קטע של בינו לבינה.

נכון, את אומרת זה רק קצת צחוקים, לא מעבר.
אבל כבר אמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות",
מתחילים בקטן וזה מדרדר, ואין לנו יכולת או ליתר דיוק רצון לעצור את זה..

לכן רבותינו מדריכים אותנו, להמנע בשלב זה, מקשר של בנים בנות,
כדי שנוכל להתרכז בבניין שלנו, שנבנה אותו היטב ויציב.
ולאחר מכן אחרי שבנינו את הקומה האישית שלנו,
נוכל להתקדם הלאה ולמצוא את ההשלמה שלנו, ולבנות קומה חדשה.

בהצלחה,
ולכל שאלה
אלעד
gasner@inn.co.il