אני לא מצליח להעביר פעולה

מדריך יקר, שלום.

ראשית, כל הכבוד על תשומת הלב ועל ההשקעה! אנחנו יודעים שלפעמים זה די קל פשוט "להעביר" את תקופת ההדרכה בלי להקדיש יותר מדי מאמץ או מחשבה, ויפה לראות שאתה מנסה להימנע ממצב כזה, ומקדיש אנרגיות כדי לעשות בהדרכה משהו משמעותי.


[נוסחת הקסם של הכנת פעולה]
יש בשאלה שלך כמה הנחות יסוד שכדאי לברר, ובראשן ההנחה שאומרת שיש דרך אחת טובה וראויה להעביר פעולה. אז זהו, שלא! וזה טוב מאוד שזה כך. יש הרבה סוגים של מדריכים, ועוד יותר סוגים של חניכים. יש המון סוגים של סניפים, וגם כל מיני מצבי רוח ומצבים חברתיים שיכולים להשתנות לאורך זמן. ולכן החיפוש אחר "נוסחת קסם" שמסדרת לנו את הפינה של העברת פעולות – הוא פשוט מיותר. אמנם, אין ספק שזה מסבך אותנו כל פעם מחדש בשאלה: אז מה בעצם כדאי וראוי לעשות במסגרת הפעולה? כמה זמן היא צריכה להימשך? מה צריך לכלול בה? ובאמת, חלק מהתפקיד של המדריך הוא למצוא את התשובות שלו לשאלות הללו, תוך תשומת לב לכך שהתשובות יכולות להשתנות עם הזמן ולאור הנסיבות.


[השוואה בין מדריכים]
כל מה שאמרנו כאן גם מבהיר מדוע השוואה בין מדריכים היא דבר מאוד בעייתי. כיוון שבכל קבוצה יש תנאים שונים ואנשים שונים, השוואה כזאת היא כמעט בלתי אפשרית. זה לא אומר שאין מדריכים טובים יותר וטובים פחות, אבל במבט חיצוני קשה לפעמים לדעת מיהו מי. יש קבוצה שממש מתאים לה לשבת ולדון באריכות, ויש קבוצה שטוב לה להשתולל רוב הזמן, ודרך הפעילות הזאת לספוג מסרים. ולכן במקום הפניית המבט החוצה, אל המדריכים האחרים והקבוצות האחרות, כדאי להפנות את המבט פנימה אל הקבוצה שלך ואל ההדרכה שלך, ואל הדברים שאתה מעוניין לעשות במהלכה.


[מה נכלל במונח "פעולה"?]
במקרים רבים נוהגים מדריכים (וחניכים) להגדיר "פעולה" כפרק הזמן שבמהלכו המדריך "מנהל את העניינים", אומר לחניכים מה לעשות, ומדבר איתם (או אליהם, במקרה הפחות מוצלח...) על עניינים נשגבים וחשובים. כל הזמן והפעילות שמסביב לסיטואציה המאורגנת הזאת, נחשבים למעין נספח שולי שמתלווה לפעולה עצמה, ולמסרים החינוכיים של המדריך. ואמנם, במקרים רבים הפעולה "עצמה" נמשכת בערך בין רבע שעה לחצי שעה, כשהפעילות שמתנהלת לפני ואחרי הפעולה תופסים נפח הרבה יותר גדול של זמן ואנרגיה.


אנחנו גם יודעים שההשפעה החינוכית של המדריך בדרך כלל לא נובעת מ"שכנוע" של החניכים שאמנם יש במסר של המדריך אמת מסוימת ולכן כך צריך לנהוג ("וואו! רבי עקיבא היה כזה צדיק! גם אני אהיה כזה! ומהיום אעשה רק מעשים טובים!"), אלא מהקשר האישי, ההיכרות, הקירבה והאמון שבין המדריך לחניכים. הקשר הזה נרקם יותר במהלך הזמן ש"מסביב" לפעולה ופחות במהלך הפעולה עצמה (סיפור/משחק/צ´ופר), וכמובן גם בטיולים, ליווי החניכים הביתה, ופעילויות מגבשות אחרות.


ולכן אני מציע להתמקד קצת פחות בפעולה ה"רשמית" ויותר בזמן ובפעילויות שמסביב לפעולה עצמה, כמרחב שמאפשר יצירת קשר רגשי משמעותי ועקב כך גם מאפשר השפעה חינוכית באיכות גבוהה. ככל שאתה לומד להכיר יותר לעומק את החניכים שלך בסביבה ובאווירה יותר נינוחה וספונטנית, יש לך יכולת רבה יותר לתכנן את המהלכים החינוכיים ואת האופן שבו תבחר להוביל את הקבוצה.


[לסיכום:] הקבוצה מהווה מכלול אחד, וגם הזמן שהם מבלים בסניף לא באמת ניתן לפיצול מבחינת ההשפעה עליהם. הדוגמא האישית של המדריך לא מאבדת מחשיבותה כשהפעולה מסתיימת. להיפך: במהלך הפעולה עצמה זו "לא חוכמה" להפגין דוגמא אישית, כי ממילא כולם נורא עסוקים בערכים נעלים. לפני ואחרי הפעולה זה הרבה יותר קשה – וגם הרבה יותר חשוב. ולכן בהחלט כדאי להכין פעולות ולהעביר אותן, אבל להתייחס למכלול הזמן שמבלים עם החניכים בסניף כ"פעולה", ולא רק לרבע שעה שבה מקריאים סיפור/משחקים משחק/מחלקים צ´ופר. ואז ממילא מרחב ההזדמנויות החינוכיות גדל, ומאפשר לך כמדריך מרחב תמרון רחב ומשמעותי יותר.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com