אני כל הזמן נופל ומרגיש כפוי טובה

לשואל היקר והאהוב, שלום!
קודם כל אני רוצה להתנצל על הזמן הרב שלקח עד שקבלת את התשובה. העומס עצום...
כתבת שאתה מרגיש כפוי טובה. אני דווקא רואה אצלך המון המון הכרת הטוב, במידה לא מצויה! הכרת הטוב על הבריאות והכח, על שב´´ה לא חסר לך כלום, על שעברת טסט, על שהתקבלת בצבא ליחידה סודית במיוחד... יש במכתב המון המון הכרת הטוב, ורצון להכיר תודה.
אלא מה, יש כשלונות בתחום של צניעות? הם לא קשורים לסיפור הזה. לכולנו יש יצרים, ולכולנו יש כשלונות, אבל יש לך המון המון הכרת הטוב.
נדמה לי שצריך לעשות הפרדה בין שני הענינים: יש את הכרת הטוב לקב´´ה על כל החסד שהוא עושה איתנו, ויש את המאמץ שלנו לקיים את המצוות שלו גם בנושאים שזה לא קל לנו. אין קשר בין שני הדברים. הכרת הטוב ב´´ה יש אצלך במידה גדושה, ואם תרצה לחזק את זה יותר - אתה יכול להקדיש זמן לחשוב ולהתוודע לטוב שה´ עושה לך, ולהודות לקב´´ה על כך (אולי בברכת מודים בשמונה עשרה?). לעומת זאת הנושא של הנסיונות שיש לנו בחיים, ההתמודדויות עם היצר, הכשלונות וההתחלות החדשות - זה עניין אחר לגמרי! בו צריך לטפל באופן אחר.
נדמה לי שהציפיה שלנו שאם נחזק את הכרת הטוב שלנו כלפי הקב´´ה אז לא ניפול יותר - זו ציפיה לא ריאלית. ההוכחה הכי טובה לזה נמצאת אצלך, כי מצד אחד אתה מלא בהכרת הטוב באופן שלא נתקלתי בו עדיין, ומצד שני גם אתה נכשל לפעמים (כמו כל מי שאני מכיר). המסקנה היא שגם אם יש קשר תיאורטי בין שני הדברים הללו, למעשה צריך לטפל בהם באופן נפרד: את הכרת הטוב - לשמור ולחזק, ועם היצר - להתמודד באופנים אחרים.
טוב, אז נשארנו עם השאלה: מה לעשות עם היצר? ב´´ה, אתה בחור בריא בן שמונה עשרה, ויש בך יצר בריא שמתעורר מידי פעם (אגב, גם על זה עצמו צריך להודות לקב´´ה. אלו שאין להם בכלל יצר נמצאים בבעיה גדולה יותר). אז מה עושים עכשיו?? זו כבר שאלה אחרת, ומספר התשובות לה הוא כמספר האנשים. לכל אחד אישיות אחרת - יצר אחר - וממילא דרכים אחרות להתמודד איתו. אכתוב לך בקיצור כמה נקודות שאולי תבאנה תועלת:
א. ליצור מראש מצב שלא יאפשר נפילה, כמו הקפדה על הלכות יחוד, אינטרנט מסונן, וכמובן שממש ממש לא כדאי שתהיה חברה קרובה בגיל שמונה עשרה.
ב. להיות עסוק בדברים מועילים: לימודים, עשיה חיובית, פעילות חסד. כשתגיע לצבא או לישיבה, בע´´ה זה יועיל לך גם בהקשר הזה.
ג. להתפלל ´ותקננו בעצה טובה מלפניך´ (או בכל צורה אחרת), שהקב´´ה יתן לך בלב את העצה המתאימה לך.

עוד נקודה בקשר לתחושות שתיארת: באופן עקרוני אתה צודק! כולנו לא מתנהגים כלפי הקב´´ה כמו שהיה ראוי שנתנהג. הרי לא מגיע לנו דבר. כל מה שקיבלנו ממנו, קיבלנו בחסד גמור, וגם אם נגיד אלף פעמים תודה - זה לא יספיק. המצב הבסיסי שלנו הוא שלא מגיע לנו כלום, וכנראה שזה לא ישתנה בקרוב... גם אם נהיה צדיקים גדולים - עדיין לא יגיע לנו, כי כמה עולה חמצן? כמה עולה יד? יש לנו בכלל איך ´לשלם´ על האיבר הכי שולי וקטן שיש לנו בגוף? ועם כל זה, עד עכשיו ה´ נתן לנו בשפע! לכן אנחנו רוצים להודות לו על מה שנתן, ולבקש ממנו שגם מעתה ואילך יתן.

ומשהו אישי: שימחת אותי פעמיים בשאלה שלך. שימחת אותי שיש בחור בן שמונה עשרה, שהקב´´ה נתן לו כל כך הרבה הצלחות ומתנות (זו השמחה הראשונה), ושהוא מלא הכרת הטוב כלפיו, ורק רוצה להודות לו על כך (זו השמחה השניה).
אז בא לא נבנה על כך שנהיה ´ראויים´ למתנות הללו, כי זה כנראה לא יקרה אף פעם. נגיד תודה, ננסה למלא את התפקידים שלנו בעולם, ונבקש ממנו שכמו שעד עתה הוא נתן לנו בחסד חינם - כך עתה הוא ימשיך לתת לנו!

בהצלחה ובשמחה,
כתיבה וחתימה טובה!
אלעזר