אני בישיבה, וקשה לי כשאני חוזר הביתה

שלום לך,
הייעוץ שאני יכול לתת לך הוא ראשוני וכללי, ועל מנת לעשות התקדמות אמיתית לדעתי אתה צריך להתייעץ עם גורם שמכיר אותך אישית ושאתה בוטח בו. לא יהיו פתרונות אינסטנט, כל פתרון ידרוש ממך מאמץ ואולי אף תהליך כואב, אבל לעניות דעתי חשוב מאוד לפתור את הבעיה הזאת, כי הבית והמשפחה הקרובה הם מקום חשוב עבורך ועבור הבנין האישי שלך, וחבל לוותר על קשר קרוב עם ההורים והאחים.
ממה שכתבת בעניין היציבות, אני מציע שלא תכנס יותר מדי ללחץ. [כולנו] מתנהגים בצורה שונה בהתאם לנסיבות ולחברה, והעובדה שאתה מתנהג בצורה שונה בבית מאשר עם חברים לא אומרת שאתה אדם לא יציב, אלא פשוט שהאינטראקציה עם המשפחה היא כזאת שגורמת להתנהגות סגורה יותר. אם זה טוב או לא טוב - אתה צריך להחליט. אם הסגירות הזאת גורמת לך אי נעימות להיות בבית וחוסר יכולת לתקשר עם ההורים והאחים, אז בוודאי שיש כאן מצב שדורש פתרון, אבל להגיע למסקנה שאתה "משתנה לפי הנוף" זה קצת מרחיק לכת ומוגזם. ה"אני האמיתי" שלך אינו דווקא בישיבה, וכשתגיע לסביבה חדשה תגלה עוד כמה רבדים של אותו אני. מה שצריך להיות משותף לכל אותם זהויות, זה שבמידה והסביבה שאתה נמצא בה היא בריאה אתה צריך להרגיש בנוח, גם אם ההתנהגות שלך משתנה בכמה נקודות. אם אתה מרגיש שסביבה מסוימת כופה עליך התנהגות שלא מתאימה לך, בנקודה הזאת מתחילות הבעיות. אבל שינויים מסוימים בהתנהגות ממקום למקום הם לא סימן לבעייתיות.
על מנת לברר עם עצמך מה הגורם להרגשה הזאת אני מציע לך לחשוב על הקשר שלך עם קרובי המשפחה. האם היחסים הם חיוביים? האם אתה מרגיש אמון בהורים, שהם אוהבים אותך, רוצים בטובתך ותומכים בך כפי יכולתם? יתכן שהחוויה שלך היא כזאת, וזה לגיטימי, גם אם החוויה לא משקפת את המציאות מצד ההורים. אולי הם מתנהגים בצורה שהם לא מבינים שאינה תומכת, או שיש לך צרכים שהם לא חושבים עליהם. לא כתבת לגבי המצב הדתי בבית, והנושא הזה יכול להיות כר נרחב למתחים ומריבות, כאשר אתה לומד בישיבה גבוהה ורגיל כל השבוע למתח רוחני גבוה וסביבה שתומכת בהתקדמות רוחנית, ואילו בבית אתה נתקל בפשרנות במקרה הטוב, ולפעמים התנגדות של ממש לצורה בה אתה חי (סוגיות שיכולות לעלות: עבודה, צבא, חתונה בלי מקצוע, חומרות שאתה נוהג, ועוד אלף נושאים שמטרידים הורים, ובצדק. גם אם הנושאים האלה עוד לא רלוונטיים, סמוך על ההורים שהם רואים כמה שנים קדימה והנושאים האלה מטרידים אותם כבר עכשיו). אולי ההורים שלך מרגישים שאתה מביא הביתה סטנדרטים רוחניים שהם לא רגילים אליהם והפער בינך לבינם גורם לרגשות אשמה שלהם. חשוב שתזכור שגם אם מדובר בשורת הדין ממש, אתה לא אחראי לחינוך ההורים שלך, ואם ישנם בעיות הלכתיות עליך להתייעץ עם תלמיד חכם שרגיש לנושא ויכול לפתור הרבה בעיות.
עוד יתכן, שבבית אתה לא מרגיש שאתה ממלא את הצפיות של ההורים או האחים, שאתה לא עומד בסטנדרטים מסוימים שהם מציבים או שהצבת לעצמך, וזו הזדמנות עבורך לבחון את אותם צפיות ולראות מה מציאותי ומה לא. פער בין הצפיות (שלך או של אחרים) לבין רמת הביצוע, יכול לגרום לתסכול גדול שנובע מתפיסת מציאות לא ישרה, כלומר, או שמצפים ממך לדברים שאין בכוחך או ברצונך לממש, או שאתה מצפה מעצמך להתנהגות שאתה לא עומד בה. ובכל מקרה צריך לבחון מה הצפיות ומה היכולות, ולבנות את ההתנהגות בהתאם - אם הצפיות לא מציאותיות כדאי לקרב אותם לקרקע, ואם ההתנהגות יכולה להשתפר עליך לעשות זאת בהדרגה.
אם היחסים שלך עם ההורים או עם אחד מהם מספיק טובים, אתה יכול לנסות להעלות את הנושא איתם (או עם אחד מהם) ולראות כיצד אפשר להתקדם, אולי יש דברים שהם עושים שמפריעים לך והם אפילו לא שמים לב. אני מניח שהם רוצים בטובתך ורוצים שיהיה לך נוח בבית, ואם יש משהו שהם יכולים לעשות הם יעשו זאת, עד גבול האפשרי.
כאמור, זה יעוץ ראשוני ואני מרגיש שאני יורה לכל הכיוונים, אם תרצה אתה מוזמן ליצור קשר (yoavsb@gmail.com), ובכל מקרה אני מציע לך לערב גורם חיצוני שמכיר אותך ושאתה בוטח בו.

רק טוב,
יואב.