אנטישמיות

שלום רב,
לדעת חוקרים שונים שנאת ישראל נובעת משלוש תופעות מוכרות שהתקיימו בעם היהודי במרוצת הדורות: שנאת הזר, שנאת השונה ושנאת החלש. היהודים היו ברוב המקומות והזמנים גם זרים גם שונים וגם חלשים.
אולם תשובה זו שמגובה במחקרים רבים היא בכל זאת שטחית, וניתן לשאול בעקבותיה: מדוע היינו בדרך כלל זרים, שונים וחלשים? למה זה קרה דווקא לנו?
התשובה של חז"ל יוצאת מתוך שאלה זו לתשובה מעמיקה יותר. חכמים קבעו כי "כל האומות שונאים את ישראל" (ב"ר, סג), ומעמדו של עם ישראל בין העמים הוא "ככבשה שעומדת בין שבעים זאבים" (אסת"ר, ו).
שנאת ישראל, לדעתם היא תופעה החורגת מתחום המאבקים הנורמליים, הלאומיים - מדיניים שמאפיינים יחסים בין אומות. שנאת ישראל קשורה, לדבריהם, במרכיב הרוחני המיוחד לעם ישראל, התורה. ראשיתה של השנאה נעוצה בקנאת העמים בעם ישראל על כך שהוא קיבל את התורה, ולדעתם פירוש השם: "סיני – שירדה שנאה לאומות העולם" (שבת פט, א), שכן "כשקיבלו ישראל את התורה נתקנאו אוה"ע בהן" (ילקו"ש, לתורה תרפ"ד). עם ישראל נתון במאבק מתמיד עם אומות העולם, שראשיתו כבר במאבקי יצחק - ישמעאל ויעקב - עשו.
מי שמתבונן בתולדות עם ישראל יכול גם לראות כיצד האנטישמיות היתה גורם מרכזי בשימור הזהות של העם היהודי. באופן פרדוכסלי היא יצרה גיבוש של הקהילה, הכריחה את היחיד להישאר יהודי, ותרמה להישרדות של עמינו.
יש כמובן עוד הרבה מה לומר בנושא זה, ואני מקווה שתרמתי במשהו.

בברכה,
רונן לוביץ