אמירת שם ה'

1. השם המפורש שאומרים לא כמו שכתוב הוא מעין קרי וכתיב. חכמים למדו זאת מפרשת "שמות", כאשר משה שואל את ה' שכאשר בני ישראל ישאלו "מה שמו" של ה' "מה אומר אליהם?" עונה לו ה' בהמשך "זה שמי לעלם" המילה לעולם כתובה בכתיב חסר, כאילו כתוב שיש להעלים את השם המפורש. מכאן למדו חכמים: זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דל"ת.
מאחר והשאלה נשאלה יש מקום להוסיף שהמשמעות הפשוטה של השם י-ק-ו-ק היא: היה, הווה ויהיה. והמשמעות הפשוטה של השם א-ד-נ-י היא: אדון כל הארץ. ובשעת התפילה, יש לכוון בהתאם. כאשר כתוב השם באל"ף דל"ת וכך גם אומרים, מספיק לכוון בשעת אמירת ה' שהוא אדון כל הארץ. ואילו כאשר כתוב יו"ד ה"א ואומרים אל"ף דל"ת עדיף לכוון לשני הפירושים: שהוא היה, הווה ויהיה והוא אדון כל הארץ.
2. הסיבה לנוהג המקובל היום לכתוב ה' הוא כדי שלא תהיה קדושה בכתיבה ולכן אין צורך לשים בגניזה כאשר כותבים ה', ומותר למחוק צורת כתיבה זו.
3. הנוהג לכתוב בתחילת עמוד או בתחילת עניין בס"ד שהוא ראשי תיבות של המילים בסייעתא דשמיא ופירושו בעזרת ה' למדנו מיוסף שעליו התורה אומרת "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" ורש"י מביא את המדרש ששם שמים שגור על פיו, כלומר: כל מה שיוסף עשה הוא אמר בפני המצרים ה' יעזור וכאשר הצליח במשימתו אמר למצרים שה' עזר וכך הרגיל את כולם שהצלחת מעשיו של אדם תלויה בה'. כך גם אנחנו צריכים להפנים עובדה זו שלא כוחנו ועוצם ידינו הוא הגורם להצלחה, אלא ה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, כלומר - אנחנו צריכים לעשות אבל ההצלחה תלויה בה'.
דפים שכתוב עליהם בס"ד אין בהם קדושה ולכן מותר לזרוק אותם.