אמונה ושמחה :) - מה הקשר?

שלום וברכה!
באיזשהו אופן לא ברור ולא לגמרי מוסבר, רק מלקרוא את השאלה שלך אני נהיית שמחה. למה? כי כיף לי לראות שאת מבררת את המקום האמוני שלך וברור לך שהאמונה צריכה להיות מתוך שמחה.

אני אנצל את השאלה שלך ונדבר קצת על השמחה ואז נראה אם היא קשורה לאמונה בקשר עקיף או ישיר ואם בכלל..

שמחה היא מצב נפשי. היא לא מצב רגעי. כלומר, השמחה היא משהו שנמצא אצלינו בפנים, זה לא משהו שקשור למצב רוח. מצב רוח הוא רגעי והוא משתנה וחולף בהתאם לנסיבות. השמחה היא משהו עמוק יותר.
בואי ננסה להמחיש בעזרת דוגמא. נגיד ולמדת ממש טוב למבחן והשקעת והיית בטוחה שאת הולכת להצליח. ואז.. לא כל כך הצלחת. מבאס, לא? כל כך התבאסת על המבחן הזה שהלך לך כל המצב רוח, כבר לא בא לך לעשות כלום מלבד לשבת בפרצוף חמוץ ולהתבאס.
עכשיו, האם זה אומר שאת לא אדם שמח? לא. כרגע, בנקודת הזמן הספציפית הזו, אחרי שקיבלת את המבחן, היית מבואסת, אבל זה לא משהו שהוא מצב קבוע.
מה שאני מנסה בעצם לומר הוא, שגם לאדם שמח יש רגעי שפל וחולשה בהם הוא לא בדיוק שמח כל כך. זה עדין לא מעיב על היותו אדם שמח.
אבל מה זו השמחה הזו בדיוק? כיצד היא באה לידי ביטוי מעשי? האם זה אומר שבעצם אנחנו כל הזמן מסתובבים עם חיוך מטופש מרוח? או כל היום מספרים בדיחות כאילו היינו ליצן החצר?
ממש לא!
השמחה היא תכונה פנימית שגורמת לנו להרגיש טוב ונוח במקום שלנו. היא מעניקה לנו תחושת בטחון.
אדם שמח יכול להסתכל על החיים במשקפיים וורודות יותר. הוא יכול לשמוח גם מדברים קטנים, כמו קרן שמש שמציצה מבעד לעננים ביום חורף קר וגשום. הוא יכול לשמוח בפרטים הקטנים.

בואי נמשיך לדבר קצת על עבודת ה´. מבטיחה לחבר לך את הכל יחד אח"כ..

בואי נשאל את עצמינו את השאלה הבאה: איך אנחנו עובדים את ה´? מהי הצורה הטובה ביותר לעבודת ה´? האם יש דרך אחת בלבד? האם יש דרך שהיא נכונה יותר מדרך אחרת?
תחילה נגדיר בכלל מהי עבודת ה´. מה נכלל בתוך הביטוי הכל כך בומבסטי הזה. בפן הפשוט ביותר, עבודת ה´ היא קיום המצוות. אבל, יש כמה דרכים לעבוד את ה´. יש כמה דרכים שבהם אנחנו יכולים לקיים את המצוות. אחת מהן היא עבודת ה´ מתוך שמחה אבל זו בהחלט לא הדרך היחידה. יש הבוחרים לעבוד את ה´ דווקא מתוך היראה למשל. עבודה מתוך יראה נעשית מתוך הפחד שיקרה לנו משהו אם לא נעבוד את ה´.
לעומת זאת, בעבודת ה´ המגיעה מתוך שמחה, אנחנו עובדים את ה´, כלומר מקיימים את המצוות, לא מתוך הפחד שלנו שיקרה משהו אם לא נעשה אותו אלא עובדים את ה´ מתוך הרצון וההכרה שה´ "מלוא כל הארץ כבודו" ומתוך ההכרה הזו אנחנו מקיימים את המצוות.
בואי נדגים: נניח ויש לך שיעורי בית. זוהי מטלה שאת חייבת לעשות. אין ברירה. אבל יש את השיעורים במתמטיקה, שאת בכלל לא אוהבת ויש את השיעורים בהיסטוריה שזה המקצוע המועדף עליך. את תלמידה טובה, אז את מכינה את השיעורים בשני המקצועות. אבל את השיעורים במתמטיקה את מכינה מתוך החובה נטו, ואין לך שום הנאה בהכנת השיעורים האלו, מבחינתך המטרה היא לסיים כמה שיותר מהר ושלא יהיו בעיות. את מפחדת שלא תצליחי אם לא תכיני שיעורים... לעומת זאת, את השיעורים בהיסטוריה את ממש נהנית להכין, החומר מעניין אותך, ואת ממש נהנית מההכנה של השיעורים.
הנמשל הוא די ברור. קיום המצוות הוא בסופו של דבר פרט טכני. השאלה היא מה אנחנו בוחרים להכניס מ"הרוח" שלנו לתוך הקיום שלהן וזה בעצם הכוונה ל"עבודת ה´".

אבל האם יש דרך אחת שהיא נכונה יותר מאשר דרך אחרת? האם בהכרח מי שעובד את ה´ מתוך שמחה עובד אותו יותר טוב מאשר מי שנוקט בגישה של יראה?
אני חושבת שבשלבים שונים בחיים שלנו עבודת ה´ שלנו, ו"הרוח" שאנחנו מכניסים לתוך קיום המצוות משתנה בהתאם למצב "הנפשי" שלנו. יש פעמים, שאנחנו כל כך רואים את התגלות ה´ בחיים שלנו ואנחנו רואים את הטוב שמושפע עלינו באופן כל כך ישיר וברור, שאז באמת העבודה שלנו היא מתוך שמחה. קיום המצוות נעשה לא מתוך איזה "חובה" אלא מתוך שמחה פנימית.
אבל חלילה, כשקורה לנו אסון, או אנחנו חווים מעין "הסתר פנים" של הקב"ה, אנחנו מקיימים את המצוות ממקום של חובה נטו. קשה לנו לשמוח בקיום של המצוות.

ועכשיו לחיבורים..
אמרנו ששמחה היא מצב נפשי ולא איזה מצב רוח חולף. דיברנו גם על הדרכים השונות של עבודת ה´. ואפילו אמרנו שקיימת חשיבות לעבודת ה´ מתוך השמחה. שהשמחה היא אחת הדרכים לעבודת ה´.
אבל יש עוד משהו אחד שחשוב לי מאוד להדגיש ואולי ככל שנפנים אותו מוקדם יותר, כך ייטב לנו בהמשך. עבדות ה´ שלנו היא אף פעם לא "פונקציה רציפה", היא אף פעם לא איזה קו ישר ורצוף שנשאר ברמה אחידה. החיים שלנו והחוויות שאנחנו מובלים דרכם, גורמים לנו תמיד לשינוי ביחס שלנו כלפי הקב"ה וגוררים קשר ישיר לצורה שבה אנו עובדים את ה´ ולצורה שבה אנחנו בוחרים לקים את המצוות. מה שאני בעצם רוצה לומר פה, שזה הגיוני שאנחנו לא נמצאים כל הזמן על אותו קו ישר. כן, אנחנו צריכים לשאוף לדבקות בה´ ועבודת ה´ מתוך שמחה היא דרך הרבה יותר נעימה וטובה. אבל זו לא הדרך היחידה.

ועוד משהו אחרון לגבי שמחה ואמונה. האמונה בהכרח עוזרת לאדם להיות שמח. כי האמונה בה´ יתברך ובכך שהוא רוצה את טובתינו, מעניקה איזו מין שלוות נפש שיכולה לעזור לנו לשמוח יותר וכך לעבוד את ה´ טוב יותר.
עם זאת, לפעמים.. ברגעים קשים כאלו שקורים לנו כל מיני דברים לא הכי משמחים, אנחנו קצת שוכחים את ה´ ואת השגחתו עלינו וגם השמחה קצת מתמעטת. במצבים האלו צריך להתנער, לקום ולזכור שה´ מנהיג אותנו ורוצה בטובתינו, ומתוך כך גם השמחה חודרת אלינו.

יהי רצון שנצליח לעבוד את ה´ מתוך שמחה אמיתית ונשמח במעשינו תמיד.
סיון.

אם תרצי לדון בעוד נושאים, את מוזמנת לפנות גם למייל
sivanlax@gmail.com