אישה ברשות מישהו

צבא ונשים:
שלום. לגבי עצם שאלתך- על יחס התורה לנשים. ישנם מקומות רבים בהם ניתן לראות את הדאגה של חז"ל לכבודה של האישה, ואת היחס החשוב שנתנו לה –כגון- הציווי לבעל להיזהר בצער אשתו, מפני שדמעתה מצויה, דברי חז"ל שהגאולה ממצרים בזכות נשים צדקניות, "מעולם לא קראתי לאישתי אישתי אלא ביתי" –שהתייחס לאישתו כעיקר הבית. ועוד מקומות רבים, וכן סיפורים על גדולי חכמינו ויחסם המעריך כל כך לנשותיהם –כמו הסיפור על ר' אריה לוין שכשהלך עם אשתו, שכאבה לה הרגל, אל הרופא, אמר לרופא –"הרגל של אשתי כואבת לנו" –הרגיש כל כך מאוחד עם אשתו עד שזה היה גם כאב שלו. נזכיר גם את הציווי על הבעל ביחס לאשתו, שיהא "אוהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו".
וביחס להלכות שמפלות לדעתך את הנשים. ההלכות המתייחסות לגברים ולנשים אינן מעידות על מעמד גבוה או נמוך, אלא על תפקידים שונים.
נראה שתחושות כמו שאת מתארת, הנשמעות בתקופתנו מכיוונים רבים, ממקורם ברצון להשוות בין האיש והאישה, כאשר רצון זה באמת מטשטש את מקומה החשוב והייחודי של האישה ודווקא מתוך זלזול בו, בא להשוותה אל הגברים, שהרי אחרת- 'מה היא שווה'. התורה רואה את הדברים באופן שונה.
יש לאישה תפקיד חשוב מאין כמוהו בגידול וחינוך הילדים, קיום הבית, שוי לנו אם נזלזל בו. מבלי להיכנס פרטים, חז"ל והתורה- הגדירו את ההלכות המיוחדות של האישה דווקא מתוך ההכרה האמיתית במקומה ובתפקידה של האישה.
רב קוק מבאר שהפטור של האישה ממצוות שהזמן גרמן נובע לא ממעמד נחות, אלא דווקא מקרבתה הגדולה של האישה לקב"ה, קרבה המצריכה פחות אמצעים מאשר הגבר, בכדי להתקשר להארה האלוקית של כל זמן. (עייני בסידור עולת ראיה-ברכות השחר- "שעשני כרצונו").
הדברים עוד ארוכים, מקווים שהצלחנו לתת איזה שהוא כוון מחשבה.
כל טוב...