איפור וצניעות

שלום,

ראשית כל, אני חש בחוסר נוחות לענות על שאלתך מכיוון שאת לומדת באולפנה והמחנכת שלך לימדה אותך הלכה מסויימת, והיות ואינני מכיר את האולפנה (לא ציינת את שמה וגם אם היית מציינת לא הייתי מכיר אותה טוב כמו המחנכת שלך), הבנות שלומדות שם בזמן זה, אופי הכיתה ועוד פרמטרים הלכתיים חשובים לפסיקה בענייני צניעות, אני מתקשה להביע את דעתי בנידון. כמו כן, אינני יודע מה בדיוק אמרה המחנכת שלך לא שמעתי את דבריה, כך שקשה לי להגיב עליהם, אולי היא התייחסה למקרה מסויים או לדרך איפור מסויימת. כך שאני הייתי ממליץ לך לגשת למחנכת שלך ולשאול אותה מדוע היא אמרה שכל איפור הוא דבר לא צנוע.

ראוי להזכיר גם שאולפנה היא מעין קהילה וכמו שבקהילה יש רב המקום (המכונה "מרא דאתרא" - אדון המקום) והוא הקובע את הלכות המקום, ואל לא לאדם, גם אם הוא רב שחולק על פסיקתו לבוא למקומו של רב קהילה מסויים ולנהוג ההיפך מהוראתו. וכן גם לגבי אולפנה בה יש הדרכה מסויימת עלינו לכבד אותה ולנהוג כמותה.

אך מכיוון ששאלת כבר על ענייני צניעות אכתוב לך דבר או שניים בנושא.
הצניעות היא מידה בנפשו של האדם, האדם מכיר בכך שישנם חלקים באישיותו או בגופו אותם יש להצניע, להסתיר מחמת הנזק שהם יכולים לגרום לאדם עצמו או לסביבתו. אנו מצניעים חלקים מסויימים באישיותנו או בגופנו לא בגלל שאנו מתכחשים להם אלא בגלל שאנו מכירים בעובדה שגילוי אותם חלקים יגרור בעיות מוסריות. למשל, אם אדם שהוכח מדעית שהוא בעל IQ גבוה מאוד, יסתובב בראש חוצות ויצעק את רמת ה IQ שלו זה יגרום לאדם עצמו לגאווה רבה (למרות שאותו אדם לא שיקר באמירתו שהרי באמת הוכח שהוא בעל IQ גבוה), מכיוון שבהבליטו צד זה באישיותו הוא מראה לעצמו שזהו הצד העיקרי שבה בעוד שצד זה הינו רק כלי חיצוני שיכול לשמשו לטוב או לרע, שהרי מצד אחד הוא יכול להשקיע את עצמו בלימוד תורה ובעזרה לאנושות הכללית בחכמתו או מצד שני להרע איתה לזולת. ברגע שאדם מתהולל בעצם העובדה שהוא בעל כישורים חיצוניים הוא מכיר בכך שעצם הכישרון הוא העיקר לא משנה מהם פירותיו ובכך מעודד הוא את עצמו לחוסר עשייה, בטלה ולהסתכלות עצמית מוגזמת שגוררת מידות רעות רבות ובראשם הגאווה. ולכן טוב לו לאדם להצניע פרט זה על מנת שלא לפגוע בעצמו. בנוסף לכך, מלבד הפגיעה העצמית הוא פוגע גם בסביבה שמתייחסת אליו, שהרי ברגע שהסביבה תופסת את האדם כמכונה משומנת שעיקר כוחה הוא ביכולותיה המכניות (גם אם הן שכליות) אנו לא בוחנים את האדם לפי צדדיו המוסריים אלא לפי צדדיו הכוחניים וזה בוודאי דבר פסול. ולכן טוב לו לאדם שלא יתהולל באמצעים החיצוניים שנתן לו הקב"ה , דבר זה מרגיל את עצמו להסתכלות חיצונית ולגאווה ומשחית את הסביבה בהתייחסותה גם היא לצדדים החיצוניים כעיקר ולצדדים הפנימיים כטפל. וכך גם בענייני צניעות הגוף, אל לה לאישה (או לגבר) להבליט את צדדיה הגופניים מכיוון שבכך היא גורמת רעה לעצמה. היא שוכחת שיש לה אישיות וחושבת שכל ההתייחסות אליה תהיה תלויה בשאלה האם התאפרה היום בצורה כזו או אחרת. באמצעות מחשבה זו משחיתה היא קודם כל את עצמה שהרי אם כך היא חושבת על החברה אין זאת אלא משום שכך היא חושבת בעצמה, וברור הדבר שגם היא תמדוד את כל הנקרה בדרכה בצורה זו וכמובן שככל שההתעסקות בצדדים החיצוניים גוברת גם החברה נשחתת מבחינה מוסרית על ידי כך.

אל לנו להתפתות אחר האומרים שאין זה אחריותינו לדאוג לחברה, "אני אתלבש כיצד שאני רוצה ואם החברה תסתכל עלי בצורה שאיננה ראויה זוהי הבעיה שלה ולא הבעיה שלי". בנוסף לטיפשות הרבה שטמונה באמירה זו, שהרי כפי שכבר הצגנו אם אדם יצעק בקלי קולות ברחוב שהוא חכם (או יפה כמו במקרה שלנו) בוודאי שהדבר יפגע גם בו, יש כאן חוסר אחריות נוראי כלפי כלל החברה וכי אין האדם אחראי למה שסובב אותו, האם שכחנו ש"כל ישראל ערבים הם זה לזה" ?!

מצבה של החברה העולמית בכלל, והחברה הישראלית, בהם אי אפשר אפילו למכור מכונת כביסה בלי אישה שעומדת לידה היא מצב של חברה ששוכחת את עצמה שוכחת את העיקר ונדבקת לטפל, וכאשר מובלטים כל הזמן הצדדים החיצוניים הצדדים הפנימיים אינם יכולים להתגלות. במקום בו עוסקים כל הזמן ב"איך אני נראה" מאוד קשה לעיסוק בו זמנית גם ב"מה אני אומר".

כמובן, שאיננו אומרים שיש להראות מוזנח ולא מסודר אך יש הבדל גדול בין התבלטות יתירה, לבין הצגת אישיותנו וגופנו בצורה נורמלית וסבירה. (והכל בהתאם לגיל ולמקום) ברור גם שדברים אלו אינם ניתנים להימדד רק באורך שרוולים או חצאית אלא בעיקר בהתנהגות כללית, שהרי יכול האדם להתלבש בצניעות ולהתנהג בחוסר צניעות משווע.

לסיום, אני רק רוצה להדגיש שהצניעות היא מידה בנפש שגורמת לנו לעשות מעשים מסויימים את המעשים הללו קבעה ההלכה בגדרי האסור והמותר אך אל לנו לנטוש את המידה ולהשאר עם אמות המידה ההלכתיות. עלינו להיות צנועים בנפשינו ורק אז ההלכה תהיה מובנת וברורה לנו, כל ניסיון להבין את הלכות צניעות ללא ניסיון עמוק וכנה להיות צנוע באמת דרך למוד מהותה ועניינה של מידה זו נועד לכישלון. אם נרצה להתמודד ברמת הפרט או ברמת החברה עם חוסר צניעות אל לנו לעשות זאת על ידי הוספות הגבלות הלכתיות נוספות אלא על ידי הבנתה של מידת הצניעות, מדוע חשוב להצניע חלקים מסויימים מעצמינו ובשרנו ומה הנזק שגילוי חלקים אלו יכול לעשות לנו ולחברה הישראלית וכו´ אחרי שנבין את זאת כל הגבלותיה של ההלכה יהפכו מהגבלות קשות ומחמירות לדברים מובנים וברורים שבמקום לעשותם בעצבות ובעצבנות נקיימם בשמחה והזדהות עצומה. ולכן, אני ממליץ לכל אדם שמתקשה בהבנתן של הלכות צניעות לעסוק בספרים שמבררים את עניינה של מידה זו ומתוך כך הדברים יונהרו ויוארו (ספר מומלץ שעוסק בנושא זה הוא "כותנות אור", בו יש אוסף של מאמרים מצוינים בענייני צניעות).


ובענייני איפור- ובכלל דברים פרטניים. לכל מקום המנהגים והדרך שלו והכל תלוי בסביבה. אולי בסביבתך זה לא נהוג ועל כן מי שמתאפרת זה נראה לא צנוע?
ואולי זה עניין הגיל שמורתך חוששת לו (בכל זאת זה קצת מוקדם...) ובכלל- איפור מדגיש דברים לפעמים בין בנות שונותץ והרבה פעמים בבית הספר רוצים לתת לכולן הרגשה נוחה. וזה שחלק תתאפרנה ותשקענה וחלק לא- עלול ליצור מתיחויות פנימיות בין הבנות. ולמה זה כדאי????


בברכה ובהצלחה,

עמיחי

nuritbi@biu.013.net.il