שאלה
שלום לרב כאהן
בוויכוחי עם אנשים רבים מסביבתי הקיבוצית נוכחתי לדעת שהם רואים בהלכות רבות ומגוונות "סייגים מיותרים שנוספו במהלך הדורות, ושאין צורך לקיים אותם. הידעת שבחתונה של הוריך[\הורי\דודתי וכו'] רקדו מעורב? הידעת שבריכת שחייה מעורבת קיימת עשרות שנים אצלנו? הידעת שפעם נשים בקיבוץ הלכו בגופיות, וכיסוי ראש וחצאית זה תוספת מאוחרת?".
אני לא חושב שטענות כאלו באות מתוך יראת שמיים או ניסיון להגיע לאמת, אלא מתוך קלות ראש ועצלות.
איפה עובר פה הגבול בין "סייג" למצווה? ובכלל, מאין ניתן לקבוע [יש לציין תוך רמיסת כבוד רבנים שדנו בדבר] מהו "סייג מיותר"?
בברכה
שלמה
תשובה
שלום,
אכן נכון שהתופעות שתארת בדבריך היו קיימות בעבר בקיבוצים וברוך השם, רובן נעלמו.
אף תופעה מן התופעות שתארת אינה גדר, סייג או חומרה יתירה, אלא הלכה למעשה.
השאלה מדוע נהגו בעבר להקפיד פחות עד דברים אלו הינה יותר שאלה שיש להפנות לסוציולוגים מאשר לרבנים.
יש אכן לעתים חומרות שאינן הכרחיות שקונות שביתה בצבור שלנו, אבל לא מנית אותן.
בברכה
אלי כאהן
מדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי
עין הנצי"ב