איך נפטרים מקנאה? התכונה הזו ממש רודפת אותי

אני יכול להבטיח לך שאם הייתי יודע איך נפטרים מקנאה, הייתי עכשיו בן אדם מאוד מאוד עשיר.
יותר מידי אנשים היו מוכנים לתת יותר מידי כסף בשביל להפטר מהמגפה הזו ובכלל, החיים שלנו היו הרבה יותר דבש אם היינו באמת מצליחים ליישם ולו חלק קטן מהתובנות שאנחנו יודעים אודות הקנאה.
שם המשחק הוא לנסות ולהוריד את מה שאת מסוגלת לתפוס בשכל לרמת המעשה, וכמה שיותר תתחברי לזה, ככה תעשי לעצמך יותר טוב.
ר' יחזקאל לוונשטיין המשגיח היה אומר ששורש כל המידות הרעות שיש לאדם מתחילות בחוסר אמונה.
זהו. בלי לחפור יותר מידי, בלי לטחון ת'מוח יותר מידי. קנאה זה קודם כל כפירה בקב"ה.
החיים מפוצצים ברגעים ומצבים שיוצרים אצלנו קנאה.
כבר מגיל קטן כשעוד היית בגנון, ראית את המוצץ היפה של החברה שלך ורצית גם.
אחר כך גדלת והגעת לגנון, שם החברה שלך הוציאה סנדוויץ' יפה כזה עם שוקולד ולך הביאו חביתה והתחלת לבכות, כי מה, כל אחד רוצה שוקולד.
עברו כמה שנים ושלום כיתה א', ואז ראית שהחברה שלך הגיע עם תיק יפה וורוד וגדול כזה, ובכלל התחרפנת ועוד פעם התחלת לבכות. גם את רוצה כזה!
אחר כך התגברת קצת והגעת לתיכון, ושוב, החברה שלך נכנסה להדרכה ואת לא וזה חירפן אותך לגמרי!
כי זה באמת לא פייר ואת לא חושבת שאת פחות מוכשרת ממנה ולמה היא תהיה בכל הישבצי"ם ותהנה מהפעילות של הסניף ואת לא?
אחר כך הגיעת לשירות לאומי ואז, חברה שלך התקבלה ל'זכרון מנחם' ואת...לא. למרות שגם את מאוד רצית. ושוב התבאסת וקינאת בה.
עברה שנה וחברה שלך התחתנה עם בחור מזה שווה, בחתונה דווקא ניסית לשמוח ולרקוד, בכל זאת חברה טובה, פדיחה, אבל בתוך תוכך שוב פעם...קנאה.
ויכולתי להמשיך ככה עד 120. נראה שהדבר היחיד שאנחנו מכירים יותר טוב מאשר הצל שלנו זו הקנאה.
אבל חשבת על זה פעם, מזה בכלל קנאה? מאיפה מתחילה המחשבה הזו של:
'ריבונו של עולם, למה לי אין כלום ולחברה שלי יש? מה איתי?'
מזה שהתרגלנו לבלבל לעצמנו ת'שכל שאנחנו אנשים דתיים ומאמינים כי מה ז'אומרת, הוא הולך עם כיפה והיא הולכת עם חצאית והם אפילו שומרים נגיעה אז הם בכלל דוסים כאלו, אבל כשמגיעים לפאנץ' ליין, לתכל'ס, אנחנו יכולים לצפצץ כצפצפוץ הזרזיר ש"אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו" אבל אנחנו לא באמת מאמינים בזה.
ואיך אנחנו יודעים אם אנחנו מאמינים בדברים האלו או לא?
מכל תחושות הקנאה האלו שצורבות לנו ת'לב ומביאות לנו ת'עצבות.
את יכולה לראות בגילאים יותר מאוחרים, בת דוסה למהדרין שלא באמת בא לה ללכת לחתונה של החברה שלה ובעצם למה אני הולך רחוק?
אני יכול להגיד לך מגוף ראשון שיש מקרים שחבר שלך מצא ברוך ה' את מה שהוא חיפש ואתה פשוט רץ למעיין הקרוב בשביל שתוכל לקפוץ לתוכו ולכבות את אש הקנאה.
אז ברור שזה שאנחנו לא מלאכים ומבחינת הקב"ה אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו וכל הזמן מנסים להשתפר ואחרי הכול אנחנו מאמינים, אבל אם את רוצה לדעת באמת איפה האמונה שלך נמצאת, לכי על מידת הקנאה שלך ותקבלי קצת פרופוציות איפה את עומדת.
קנאה זה קודם כל המחשבה שאלוקים הלך לישון ואולי הוא בכלל שכח אותנו?
ואם את משתדלת לא להתקרב יותר מידי לבנים וחברה שלך מסתחבקת חופשי ובסוף את מוציאה עובר בקושי והיא מביאה תשעיות כמו גרביים, אז איפה באמת הצדק?
אז את רוצה להפסיק לקנא?
תתחילי בתור התחלה לברך לאט ובקול: "שהכול נהיה בדברו" ואחרי השלוק הראשון, תעצמי לעצמך טובה ותעצרי רגע ותחשבי מה לעזאזל אמרת עכשיו.
מי זה בכלל אלוקים וכמה אני אשכרה סומכת עליו בעיניים עצומות שהוא באמת מנהל כאן את העולם ואם אני עושה את ההשתדלות שלי, אז ממילא הוא כבר יעשה את הדבר שיהי'ה הכי נוח ומתאים לי, גם אם עכשיו זה לא בדיוק נראה ככה.
וככה תתחילי להשיב את זה ללב שלך, עד שהפירורים הקטנים האלו יתעכלו לאט לאט ואני מבטיח לך שפתאום באמת תראי איך שהחיים שלך נהפכים לדבש!
ולא דבש חרטה, אלא דבש דבורים אורגינל, מאלו שעולים בשוק 40 שקל לדוגמית.
"איש אחד התאונן לפני ר' מאיר מפרומישליאן על פלוני המסיג גבול פרנסתו
אמר לו ר' מאיר: ראית סוס זה שבשעת שתייתו במימי הנהר הוא מכה בפרסותיו את המים.
כלום למה הוא נוהג כך?
מסתכל הסוס במים ורואה בהם סוס בדומה לו עומד ואף הוא מרווה צמאונו.
הואיל וסוס הוא צר עין הריהו בועט מתוך כעסו ברגלו כדי להרביץ בסוס יריבו
ובכן, תן דעתך, כלום מידה היא באדם להתנהג כסוס?
הרי חייב אדם שאין לו ראש סוס להבין שיש בנהר מים די והותר להשקות את כל הסוסים".
הבנת? אחלה.
עכשיו העבודה שלך מתחילה בלהוריד את זה ללב שלך
וכמו כל הדברים השווים באמת, גם כאן, המחיר אולי יקר, אבל הוא שווה כל אגורה.

אבינועם
avinoam811@gmail.com