איך לחנך את החניכות שלי לצניעות?

בס"ד
שלום וברכה לשואלת היקרה!
קודם כל יישר כח גדול על השאלה!
התפעלתי לראות כמה אכפת לך מהמצב של חניכותיך, וכמה את חושבת על הדרך הנכונה להעיר כך שזה יתקבל על דעתן.

אין ספק שהמצב אותו תיארת הוא מצב עדין ומורכב.

אני עובדת עם בנות שרות וקרה שבאה בת באופן לא צנוע, התלבטתי המון איך וכמה להעיר..
מראש אומר שכתבתי כאן כללים... אך בחינוך אחד מהכללים הטובים היא האינטואיציה וההבנה שלך את המצב.
ולכן אם את נקלעת למצב בו את מרגישה שכדאי ורצוי להעיר אך לא כל הכללים מתאימים- תפעילי אינטואיציה..
הרבה פעמים היא עוזרת יותר מכל..
התשובה הבאה היא ההרהורים שקדמו לכך, ומה שלמדתי בעניין, אשמח שתחזרי אלי ותספרי מה שעשית בסוף כיוון שגם
אצלי הדברים לא מוחלטים וברורים.

לפני שאענה לך אני רוצה לחזק כמה יסודות חינוכיים שיעזרו לך בהתמודדות.
א.חינוך הוא בדר"כ לטווח רחוק.
אנחנו חיים בעולם בו הכל מיידי-
אינטרנט מהיר, מיקרוגל, פלאפון, הכל מהיר-
תוך שניות מקבלים מענה על הבקשה.
מרוב שהתרגלנו למהירות אנו מצפים שגם בנפש זה יהיה כך.
מעבירים פעולה על צניעות.... ו..... מחכים לתוצאה.
הלוואי שזה היה עובד כך..
אם היתה תמיסת שיקוי כזו להעברת מסרים הרי הדברים היו פשוטים הרבה יותר.
ולכן-
[הכלל הראשון הוא סבלנות]. גם אם התוצאה תבוא לאחר שנה או שנתיים.

[הכלל השני הוא אמונה.]

צריך לא מעט אמונה בחינוך.
סדר זרעים נקרא גם סדר אמונה, כיוון שאדם הזורע זרעים באדמה זקוק לאמונה רבה כשהוא עושה זאת.
הוא לוקח במו ידיו זרעים (כשהוא יכול להשתמש בהם כעת למחייתו, הרי הוא יכול לטחון אותם ולאכול) ומטמין אותם באדמה.
מתוך [אמונה] שיצמח משהו מהם.
"מאמין בבורא עולם וזורע"
כך גם בחינוך.
אנחנו מעבירים פעילות, משקיעים, מרצים, עורכים דיון, מקשיבים, מייעצים,חושבים,מדברים, מחנכים-
ובעצם טומנים זרעים.
כל הזרעים שוקעים בנפש החניך-
ובסופו של דבר אנו מאמינים שיצמח משהו..

כללים נוספים..:
1.אני רוצה לפתור את הבעיה באופן כללי. לפעמים כדאי לוותר על הערה רגעית בשביל להגיע לפתרון כללי יותר.
לדוגמא- נניח שבנות מאחרות ואת רוצה שהאיחורים יפסיקו.
הפתרון שנרצה הוא כללי- שהאיחורים יפסיקו- ולא דוקא להעיר על האיחור הספציפי הזה.-
למרות שהאיחור הזה מאד מעצבן אותי...
2.לפעמים קורה שאנו כועסים על המאחרת/ לבושה לא צנוע כיוון שאנו ביקשנו והן לא מילאו אחר הוראתינו.
א-ס-ו-ר באיסור חמור להעיר לבת בשל פגיעה אישית שלנו מכך שלא מילאה אחר הוראתינו.
לדוגמא- אמא שאמרה לילדה לא לקשקש על הקיר והוא קישקש יכולה להגיב תגובה מוגזמת לא בגלל הפעולה עצמה אלא
בגלל שהיא מרגישה שהיא מאבדת סמכות ושליטה על הילד – היא נפגעה מכך שלא שמע בקולה.
כשמוכיחים אדם צריך לבוא מתוך אהבת ישראל גמורה, ולא חלילה מתוך תחושה של כעס.
(מה שנראה לי מתוך השאלה שקיימת אצלך אהבת ישראל במידה מפותחת מאד...)
3.הסתכלות על מכלול האדם-
כפי שכתבת- האם זה יגרום להם לעזוב את הדת?
4.צורת ההערה צריכה להיות כזו שתתקבל בלב השומע- נזכור את משל כבשת הרש של נתן הנביא...
5.העמדת רף ציפיות מתאים- מילד היפר אקטיבי לא נצפה שישב יום שלם על כיסא.
אולי בהתחלה תבוא הקפדה מסוימת, ולאחריה עוד ועוד.
שמיעה של רשימת סעיפי הצניעות-
שרוולים, שסע, צבע,צמוד יכולה להבהיל ולגרום לרתיעה.
ניתן ללכת בשלבים.

המהפכות הטובות ביותר מגיעות כשהן "מתוך השטח".
אפשר לקחת שתי בנות ולשאול אותן מה הן מציעות לשיפור המצב.
דבר זה פעל אצלי היטב בנושאים רבים-
כיוון שאותן בנות הרגישו אחריות משותפת איתי על המצב, כמו כן הן הרגישו שסומכים עליהן- שהרי התייעצתי איתן ורק איתן מכל הקבוצה.

נניח שאת לוקחת שתי בנות (קחי כאלו שמצבן הצניעותי לא מושלם) והתייעצי איתן בצורה אמיתית-
"יש לנו בעיה בסניף ורציתי לשמוע את דעתכן. מה אתן חושבות שניתן לעשות בנוגע לצניעות? מצד אחד לא נעים להעיר כל הזמן, מצד שני המצב לא יכול להשאר כך.אני לא יודעת מה לעשות..
מה דעתכן??"
הקשיבי להן, העניקי תחושה שדעתן חשובה באמת. תוכלו לבנות תוכנית יחד.
שדרי להן שאת לא יודעת מה לעשות – באופן טבעי כשאומרים דבר כזה האדם מולנו מרגיש מחויבות לעזור.
הודי להן על תשומת הלב, החמיאי על מה שהן אומרות, ובקשי שבינתים לא תפרסמנה את העניין מחשש שזה לא יצליח אם זה יפורסם.
(אל תדאגי גם אם הן תדברה על כך מה שיקרה זה שהחברה תסתכל עליהן בהערכה או בקצת קנאה "שהמדריכה התייעצה איתן" והן תרגשנה יותר מחוייבות לעניין.)
אם הן תקחנה את האחריות הזו- מהפכות שבאות מלמטה מצליחות הרבה יותר.
בגיל כזה הלחץ החברתי גדול. כדאי לסחוף חלק מן הבנות הדומיננטיות ,
הן ישפיעו על כלל הקבוצה והשינוי בעז"ה יעשה.
הרבה יותר קל לנו לקבל הוראות עם הסבר- ולכן אם נעבוד על הפן הרעיוני בצניעות יהיה להן קל יותר לקבל הערות בנושא.
יש מערכים שלמים בנושא, אם תצטרכי עזרה פני אלי לאימייל.
פן נוסף שהזכרת הוא הרעיון של נתינת כבוד למקום בו אני נמצא.
הבנות צריכות להבין (ואפשר להעביר פעילות על הכרת הטוב) שהן נמצאות במקום שנותן להן המון, אך יש בו כללים מסויימים וגם אני לא מסכימה עם הכללים אני אמלא אותם מתוך תחושה של מחוייבות וכבוד למקום.
צריך שיהא אצל האדם באופן טבעי כבוד לסביבתו, ולמקום המעניק לו.
אני לא אמלא אחר הכללים מתוך תחושה של "מכריחים אותי" אלא להפך- אני אוהבת את הסניף, אני מקבלת בו המון, מתוך תחושה זו אני ארצה לכבד כמה שיותר את הסובבים אותי ואת בקשותיהם.
נסי להעביר פעילות בנושא...

האדם מרגיש אם באים אליו באהבה ומעירים לו או לא.
ולכן תוכלי לפתוח בדברים רכים מלאים באהבה והערכה, ואח"כ להעיר בעדינות.

אופן נוסף הוא ההומור- אפשר להעיר "בצחוק" ותוך כדי חיוך.

וגם אפשר להעיר על דרך החיוב-בת שהתלבשה באופן צנוע- צייני זאת אמרי ושבחי, זה ידרבן.

אם יש בסניף דמות מוערכת אצלהן באופן מיחד- הקומונרית/ מדריך מוערץ אפשר שהם יעבירו פעילות בנושא.
כיוון שהמדריך/ הקומונרית מוערצים על ידי הבנות יהיה להן מאד חשוב להצטייר באופן ראוי וטוב בעיניהם.
ויתכן שבן תתלבשנה בצניעות יותר כיוון ש"רוני אמר שאלו בנות שבאמת מכבדות את עצמן"
ומתוך שלא לשמה- תבאנה לשמה.

בעניין ערעור סמכות ההורים.
יתכן שגם ההורים ישמחו לשינוי וגם הם אינם רוצים לכפות על ילדתם ולגרום מתחים.
ניתן בשיחה פשוטה עם בת לברר מה הוריה חושבים על כך.

אם ההורים תומכים בלבוש כעת- השתדלי לא לקבוע הלכה ברורה בנושא אלא להעניק יותר את הפן הרעיוני.

איני יודעת מה לומר לך בקשר לקשר של המדריכה השניה עם המדריך...
זה באמת בעייתי, מכיוון שאת לא רוצה לקלקל את יחסיך עימה.
האם אפשר לשוחח על כך עם הקומונרית? לא חלילה מתוך לשון הרע אלא להתייעץ עימה בעדינות אם ניתן לעשות משהו.

איני יודעת אם תצליחי בזמן הדרכתך להפוך את צניעות הבנות לטובה יותר, אך אני מקווה שתעניקי להן כלים מתאימים וחומר רקע בשביל התמודדות עם נושא הצניעות מאוחר יותר, במהלך חייהן..
שתזרעי זרעים שיעניקו פירות ותבואה טובה...

שוב יישר כוחך,
אשמח להמשיך ולהתכתב עימך באימייל-
רחל
rachelulu238@gmail.com

אני מצרפת לך גם תשובה נוספת שנכתבה בנושא ייעוץ נכון לחברה,
אולי זה יוכל לעזור גם בנוגע לשיחות אישיות עם חניכות.

ברגע שהיא תדע שאת באה באמת מתוך אהבה , תשומת לב ורגישות, יהיה סיכוי גדול יותר שנוכל לשכנע אותה לבחור בדרך טובה יותר.

יש סוגים שונים של בני אדם.
יש כאלו שאוהבים לשמוע עצות חד משמעיות.
כשהם שואלים התשובה צריכה להיות מוגדרת וברורה.

יש סוג אחר שאוהבים להחליט בעצמם.
אם הם שומעים שבטון של האדם שמולם יש משהו ברור הם נרתעים.
ולאלו הכי טוב להציג את הדעות לכאן ולכאן, לנסות ולברר יחד עימם, ולתת להם להגיע אל התשובה.

בני נוער הם ברוב הפעמים הסוג השני.
בגיל זה הנפש מחפשת למצוא תשובות ובניה מתוך עצמה, להשתחרר מהתקופה של הילדות בה "עשינו מה שאמרו לנו".
ובשל כך פעמים רבות אנו רואים הורים שמתחננים בפני ילדם לעשות דבר מה והנער/ה מסרבים בתוקף, ולאחר תקופה מסויימת הם מבינים את הדבר מעצמם ואז ממלאים אחריו ללא בעיות.
מדוע...?
כיוון שכעת הם הגיעו להבנה הזו [בעצמם]

אני אתן לך דוגמאות של דו שיח אפשרי לשני הסוגים.
סוג ראשון- נערה שאוהבת תשובות ברורות והחלטיות:

"מה קורה בינך לבין הבחור...?"
"אני לא יודעת מה לעשות עם זה... מצד אחד אני אוהבת אותו ומצד שני אני יודעת שזה לא בסדר..."
"זה באמת קשה." (שימי לב, חשוב להביע אמפתיה והשתתפות. נסי להרגיש באמת בתוכך את ההתלבטות העצומה שהיא עומדת בפניה)
"מה את אומרת? מה כדאי לעשות?"
"אולי כדאי שנשאל רב. (אפשר דרך חברים מקשיבים...) . נראה לי שלא כדאי שתמשיכי כך, הנה תוכלי לקרוא את המאמר הזה שהתפרסם באינטרנט על שאלה דומה לשלך. "
"את אומרת שכדאי שאעזוב אותו?"
"כן. חבל שכשתרצי לבנות קשר אמיתי הוא יפגם בעקבות כך, זה יהיה קשה אך זה אפשרי"

סוג שני-
נערה שלא אוהבת תשובות חד משמעיות.

"מה קורה בינך לבין הבחור...?"
"אני לא יודעת מה לעשות עם זה... מצד אחד אני אוהבת אותו ומצד שני אני יודעת שזה לא בסדר..."
"זה באמת קשה." (שימי לב, חשוב להביע אמפתיה והשתתפות. נסי להרגיש באמת בתוכך את ההתלבטות העצומה שהיא עומדת בפניה)
"מה את אומרת? מה כדאי לעשות?"
"אני באמת לא יודעת. זה התלבטות קשה. בואי ננסה להגדיר יותר למה כן להמשיך ולמה לא"
(תני לה להגדיר)
אחרי שהיא מגדירה...
"את חושבת שיש בידינו כלים לענות על זה?"
"נראה לי שכן. מה נעשה? למי אני אפנה?"
"אני לא יודעת. למי באמת אפשר??"- את מגלה לכאורה חוסר ידע כדי לתת לה את ההחלטה.

וכו וכו.
את המכוונת. אך את לא קובעת ומחליטה.
אל תתני לה הרצאות של למה לא כדאי. תוכלי לומר לה שיש את האתר באינטרנט ושיש שם המון שאלות העוסקות בכך.
תני לה לעשות את החיפוש לבד.

בייעוץ נכון צריך הרבה הבנה ומשחקים פסיכולוגיים של העומד מולי.
אם הנערה אוהבת אתגרים תוכלי להעמיד לה מעין אתגר ("זה יהיה מאד קשה לעזוב אותו. את חושבת שתוכלי לעמוד בכך?)

והכי חשוב!!
לפעמים כשאנו מנסים לשכנע מישהו אנחנו חושבים על עצמנו.
רואים זאת הרבה פעמים בויכוחים.
אנחנו רוצים להרצות בלהט את העמדה שלנו. אנחנו רוצים לנצח בויכוח.
אך כשמנסים באמת לעזור, חושבים איך ניתן לכוון את העומד מולנו,
לפעמים צריך "להציג" עמדות אחרות.