איך להתקדם בנושא של צניעות בלבוש

שלום לך שואלת יקרה,

תודה רבה על המילים הטובות. תבורכי! אני שמחה שאת מוצאת את האתר כיעיל ומסייע.

אני רוצה לפתוח במילות חיזוק. ישר כוחך כי בעת שאינה קלה לרוב הבנות לשמור על צניעותן, את רוצה בכך, משתדלת על אף הקשיים, רואה בצניעות כדרך הנכונה ושואפת להצליח בקיום המצוות.


התשובה טיפה ארוכה, בסוגריים אני אכתוב כותרת לכל חלק.
[הבנת מושג הצניעות]
בבואנו לעסוק בנושא הצניעות, כדאי שנקדים כי המושג צניעות הוא אינו רק בדברים חיצוניים כי אם גם בפנימיות. הנפש היהודית, ראוי לה לחיות בצניעות. אין הדבר אומר שהיא מתביישת במה שהיא, בגוף בו היא מוכלת או באדם ´המחזיק´ אותה. להפך! להיות צנוע, פירושו להיות מודע למי שאתה, ליכולות שלך, לצדדים החזקים והטובים שבך (וגם אלה הזקוקים חיזוק) ובכל זאת להשאירם בצניעות ולא בגאוה חלילה.

צניעות היא ברבדים השונים - במחשבה, בהליכות, במעשה, בדיבור, בלבוש וכן הלאה, והגדרתה היא למעשה היכולת של האדם לחיות על פי פנימיותו ולא להגרר אחר תאוות ומאווים חיצוניים. היות והדבר אינו פשוט, באה התורה וההלכה ומניחים עבורנו גדרי צניעות אשר חלקם מדאורייתא, אחרים מדרבנן ויש כאלה שעד היום מצויים במחלוקת או תלויים במנהגי המקום.
אי אפשר לומר מי גדולה יותר - הפנימית או החיצונית, אך בפועל כאשר אדם מתקן את פנימיותו, מתוך כך מצליח הוא גם לתקן את הדרוש תיקון בחיצוניות. אולם, הקומה של הפנימיות אינה יכולה להבנות, בלעדי הצניעות החיצונית שמשמשת לה כיסודות. הפנימית והחיצונית חוברות הן לכדי הצניעות בשלמותה.
מה גם שהפנימית נשמעת קצת מושג ערטילאי ורוחני ומה שהתורה מלמדת אותנו דרך נתיבותיה שאין רוחני שאין לו יסודות. כל דבר שהוא פנימי, צריך לבוא לידי ביטוי גם באופנים הכי מעשיים. בדומה לאמונה שהיא איננה מופשטת בלבד (מה שלעתים אנו טועים לחשוב), אלא הביטוי למחשבות ולרגשות שיש לאדם כלפי אלוקיו והרי על מנת שנהיה ראויים להקרא עובד ה´, איננו יכולים להסתפק רק בהן ובאמונתינו אלא מוטלת עלינו החובה והזכות להוציאן מן הכח אל הפועל באמצעות קיום מצוות. ועם זאת, האדם צריך לשאוף להיות צנוע בפנימיותו ולהביאה לידיד ביטוי באופנים החיצוניים – התנהגות, לבוש, דיבור וכו´. אלה משפיעים בחזרה על טוהר צניעותו הפנימית.


[צניעות בלבוש]
בעניין לבוש בצניעות אצל האשה, רואים אנו כי רוב הפוסקים תומכים בקוים כלליים שאמורים להנחות בת בבואה להתלבש. עליה להיות מודעת לכך שראוי כי הבגדים לא יהיו צמודים מדי, לא חשופים ולא מבליטים איברים שבצניעות. כמו כן, רובם, גם בימינו, עדיין תומכים (ולא במכנסיים), אשר מכסה את הברך ואינה צמודה לגוף, כצנועה ביותר וכן הלאה.

אני לעיתים מרגישה שכשעולה הנושא צניעות בענייני בגדים, מתחילים למדוד בסנטימטרים. הרי ברור הוא שלא זו הכוונה והדבר גם מחסר מהבנת הצניעות לעומקה. התופעה הזו מוטעית מאוד ועל כן אני מזדהה מאד עם דברייך שמדובר קצת "בעבודה" שלנו על עצמנו. כולנו מכירות נשים ונערות הלבושות לכאורה על פי אמות ההלכה, אולם הבגדים צמודים, לעתים האיפור מוגזם והתנהגותן צועקת בדיוק ההיפך מן הצניעות, ולעומתן, יש נערות עדינות וענוות שלא בהכרח לבושות על פי הכללים אך משדרות צניעות בכל רמ"ח איבריהן. מה התשובה? צריך שיהיה לנו גם מזה וגם מזה. כלומר, שנדע כי בעצם האמונה שלי וההשתדלות ללכת אחר הקב"ה, תורתו ומצוותיו, אני מקבלת על עצמי לקיים גם דברים שלא תמיד מניחים את דעתי ומתוך הידיעה שאני בכך ממליכה את ה´ עליי ומחשיבה עצמי כעובדת ה´ אמיתית, אני מתחזקת יותר ומתמלאת רצון להשתדל גם בפעם הבאה.


[השפעת הסביבה]
יקרה, חשוב לי להדגיש שההתלבטויות שלך לעמוד מול הארון ולהחליט מה ללבוש, הן מנת חלקן של רוב בנות ישראל והן טבעיות לגמרי, בכל גיל כמעט. ידוע כי יש בגדים שיותר מחמיאים לגופנו, שמציגים אותנו כיפות ומושכות יותר, שמיטיבים עם התחושה הפנימית שלנו וזו לגמרי התמודדות להחליט שבכל יום את *בוחרת* להיות לבושה בצניעות ולדעת שבכך את עושה נחת רוח ליוצרך.
אנו גם חיות בעידן שבו האופנה היא בעלת השפעה רבה וישנם פיתויים גדולים ובהחלט נעשה לא קל, אבל הפתרון לכך טמון בהבנה שזה מה שה´ רוצה ממני.
רק אם אני אצליח למצוא את הדרך שלי להתחבר אליו כל פעם מחדש - וכמו שציינת, מדובר בהחלט בתהליך, ותהליך טבעי הוא אינו מצוי בנסיקה אלא גם דורש התמודדויות ובירורים ולעתים נפילות וקימות מחדש. ומי לא נופל/ ת? "שבע יפול צדיק וקם". כל פעם מחדש אני למדה מן המשפט הזה מהי תקומה וזקיפות וכמה לא פחות חשוב הוא היכולת שלנו לגייס את עצמנו מחדש, להרים ולרומם. את הלימודים הגדולים והתובנות שאני אוספת בדרך, אני בעיקר למדה מן המצבים הללו.


[הבנת ההתמודדות עם הבעיה]
אני מרגישה שמה שאת צריכה לעשות הוא קודם כל להבין מה גורם לך לפעמים לרצות להתלבש לא בצניעות (בייחוד שאת מודעת לכך) או כפי שקראת לזה "לפצות את עצמך".
לשאול את עצמך על מה הפיצוי ולמה את זקוקה לו והאם את באמת מאמינה שזו דרכו של פיצוי? האם באמת מדובר בשכחה?
דבר נוסף הוא הידיעה שיש תקופות בחיים שאדם מרגיש צורך להחצין את עצמו, לבטא את הפנימיות שלו, לקבל חיזוקים מן הסביבה על המראה שלו, על הקיום שלו. אדם צריך לשאול את עצמו – למה דוקא עכשיו? מה קרה שמצריך ממני לקבל אישורים? הדבר קורה ביתר שאת בתקופת הנעורים.
יש אנשים שמצליחים לעשות זאת בדרך שהיא עדיין על פי רוח ההלכה ויש מי שמחפשים לשבור חומות, לזעוק בקול, להתלבש באופן שימשוך תשומת לב. האדם צריך לחשוב מה הוא בעצם רוצה להשיג בכך. כאשר הוא מוצא את התשובה, הוא יכול לפעול כנגדה בדרך הראויה.
אם למשל המדובר בצורך לקבל אישור מן הסובבים על יחודיותו, הרי שהוא צריך להבין שלא זו בהכרח הדרך ואולי לבחון את הדימוי וההערכה העצמיים שלו ולחזק אותם.
אם הוא "מתחבא" אחר סיבות של נוחות או יופי, הרי שישנם בגדים צנועים שהם נוחים ויפים. תסכימי איתי שאישה יכולה להיות מאד יפה ומושכת גם כשהיא אינה לבושה בצורה מפתה או חשופה. נכון?
ודאי שאפשר להתלבש יפה ולהיות יפה גם כשנמצאים בקו הצניעות. לגבי שיער - אם את מרגישה שכשהוא פזור הוא מושך מדי תשומת לב, אז כנראה שהתחושה שלך מאותתת שהוא אינו צנוע (כמובן שהדבר תלוי באורך מסוים, בצורת וצבע השיער ובאופן בו הוא פזור). אף אחד לא אומר חלילה להיות לבושה בצורה מרושלת, לא יפה לעין, לא מחמיאה לאדם, כך שבודאי אין צורך בחצאית ´אהל´ או חולצת ´סחבה´. יש בגדים יפהפיים וצנועים.

[הבחירה - בידייך]
ומעבר לנסיון להבין, אני חושבת שצריך גם למצוא את הנקודה הזאת שתאותת לך שאת בדרך הנכונה. נקודת החיבור שלך עם הבורא. בסופו של דבר כשאת נכנסת לחנות ומודדת חצאית יפהפיה מעל הברך או חולצה מחמיאה שנצמדת לגוף, רק אם את משרישה בתוך תוכך את האמונה והידיעה שזה הדבר הנכון לעשות ומחליטה קודם כל שכלית שאת בוחרת בצניעות ומתוך כך מקבלת על עצמך שלא לקנותן, גם הרגש מתגייס לקבל זאת. ככל שתחזקי את הקשר שלך עם הקב"ה ואת האמונה שלך בו ובמה שהוא רוצה מאתנו, יהיה לך קל יותר.


יקירה, אני גאה בך. ברצון שלך להתמודד, בשאיפה שלך להתגבר. הדברים שלך מעידים על בגרות ובתקופה שבה את מצויה, הבירור האמוני והמעשי שלך רק מצמיח אותך טוב יותר.
ואל תשכחי, זה תהליך שיש בו גם עליות וגם מורדות אבל העיקר לראות נגד העיניים את המטרה.
אני רוצה לצרף לך משפט שהוא בבחינת מוטו שלי לחיים. נתקלתי בו פעם ומאז אני נהנית לחלק אותו עם כל הפוגש בי.
אומר הרב חיים סבתו: " מי שמבין שכל רגע בחייו עליו לנצל כדי לעלות במדרגות בעבודת ה´ - אין זה משנה באיזה מקום הוא נמצא - תמיד יזכה להתקדם".
לא לנסות לקפוץ על מספר מדרגות, לא לדלג על שלבים בסולם. עקב בצד אגודל. כך גדלים ונבנים. העיקר המטרה לפנינו.



* חשוב לי לציין שבאתר יש מאמרים ותשובות רבות בעניין זה. מציעה להקליד בתיבת החיפוש צניעות ולבחור ´בשות´ ולקרוא. בתוך התשובות יש גם קישורים למאמרים נוספים.
וכן מומלץ הספר "כתנות אור" שמאמריו עוסקים במהות הצניעות הפנימית והחיצונית.


מאחלת לך הצלחה רבה, שתזכי ל"כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כלו עמו" (הרב קוק זצ"ל) ובע"ה לחיים של שמחה ומשמעות.
מקוה שהתשובה מניחה את דעתך ואם לא, תרגישי בנוח להמשיך להתייעץ איתי גם במייל.


שאי ברכה ואור, נעמה
naamonet81@gmail.com