שאל את הרב

איך להמנע מקיום מצוות מתוך שגרה והרגל?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 17/03/11 16:43 יא באדר ב'

שאלה

שלום,

חזרתי בתשובה לפני כשנה, ומאז התמקדתי יותר על עבודת ה' באופן המעשי, ופחות בחלק האמוני. אני חושבת שרק עכשיו אני מבינה "לאן נכנסתי", וזה קצת מבלבל..

יש פעמים שאני עושה דברים פשוט מתוך הרגל, לפעמים אני לא מכבדת הורים אע"פי שאני יודעת כמה זה חשוב, אני פשוט מרגישה שאני לא עוברת תהליך כלשהו, אני לא עוברת שינוי בתפיסת המחשבה שלי, למרות שאני קוראת ספרי אמונה והדרכה.. זה פשוט לא מספיק.

רציתי לדעת איך ניתן להתחיל לעבוד את ה' "בכל לבבך"? איך אפשר להתחיל לשנות את תפיסת העולם שלי - לראות טוב באחר, לחיות חיי שמחה?

תשובה

שלום לך חברה יקרה!

לפני הכל, אני מצטערת מאוד על העיכוב במתן התשובה. מקווה שזה בסדר.

קודם כל, אשרייך, ויישר כוח גדול על השינוי הכל כך משמעותי בחיים- לבחור בחיי תורה ומצוות. זה באמת לא מובן מאליו! אני מחזקת את ידייך, ומאחלת לך שתראי ברכה בכל מעשייך. תזכרי תמיד, ש ["שלמותו של האדם היא בהשתלמותו"]. כל החיים אנו מתקדמים, ויש לנו תמיד לאן עוד להגיע. מה שחשוב זו הדרך בה אנחנו בוחרים לצעוד!

אשרייך שאת מחפשת לעבוד את ה´ באמת בכל לבבך! רבים מהציבור שנולדו למשפחות שומרות תורה ומצוות נמצאים בדיוק באותו מצב, רק שאינם מנסים לשנות או לשפר אותו. היהדות איננה דת אלא אורח חיים. אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו להיות אנשים אמוניים, שכל עולמם בא מתוך תורה, ואיננו מתבטא רק בקיום "טכני" של מצוות. ואת, מודעת לחשיבות הגדולה של "הירתמות כללית" של כל הגוף הלב והמחשבה, כדי לחיות חיים מלאים בתורה, ולא רק את המעשים ה"טכניים" שבקיום המצוות. וזהו כמובן הצעד הראשון, ולמעשה גם הכי משמעותי, בהשגת מטרה זו.

אני חושבת שאפשר לחלק בצורה גסה את החלק ה"מחשבתי, נפשי" בחיי תורה לשני חלקים: חלק אחד- סיגול ופיתוח תפיסות כלליות-מחשבתיות אמוניות, וחלק שני- כוונה בקיום המצוות.

לגבי החלק הראשון – תפיסות כלליות אמוניות: בחלק הזה אני מכלילה את כל עבודת האמונה, את ההשקפות הכלליות על תפקידו של עם ישראל בעולם, על תפקידנו כיהודים, שליחותנו בעולם וכו´. את הצד הזה יש לפתח על ידי לימוד לעומק של עיקרי ההשקפה היהודית, אם על ידי קריאה בספרים, ואם על ידי שמיעת שיעורים מפי רבנים, שממקדים את תשומת הלב אל הנקודות העיקריות שצריך לשים אליהם לב.

חלק זה הוא חשוב ובונה את תפיסת העולם הכללית של האדם המאמין לגבי כל תחומי חייו. גם בלימודים בעבודה, או בצמתים בהם יש דילמה וצריך לבחור בין כמה אופציות, החשיבה התורנית אותה הוא לומד ומסגל לעצמו, נותנת לו רוח של תורה שנושבת מאחוריו, ומכוונת אותו לבחור ולהחליט את הדברים על פי דעתו ושכלו, אך גם מתוך דעת תורה שהוא למד ושקעה בנפשו. פיתוח החלק הזה קורה לכל אורך חייו של האדם, ונעשה מתוך לימוד של שיעורים בנושאי השקפה, או מתוך לימוד של ספרים שעוסקים בנושאים כאלו. לך לדוגמא, הייתי מציעה בתחילה ללכת פשוט לשיעור קבוע באיזו מדרשה. לגבי נושא השיעור, צריך לראות מה האופציות ולהתייעץ עם ראש המדרשה מה כרגע יכול להתאים לך. בהמשך, (לפחות אצל בנות...) הדברים ממשיכים להתבהר מתוך מאמרים שמתפרסמים בעלונים שונים, ודיונים שעולים בין חברים על הנושאים.

החלק השני- של הגדלת הכוונה בקיום המצוות, כדי שעשייתן לא תהיה רק "טכנית", נעשית בדרך כלל על ידי לימוד טעמי המצוות, והפעולות שהן פועלות על חלקים בנפש האדם ופעולות שהן פועלות בשמיים. אמרה ידועה היא שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, ויש ערך משמעותי לקיום המצוות גם ללא הבנה מעמיקה על טעמן ופעולתן, אך זוהי קומה נוספת שחשובה בפיתוח עבודת ה´ שלנו. מנקודת מבט אחרת- אפשר לומר שהרבה פעמים כדי להרגיש חלק ממשהו, צריך את קודם כל את העשייה ה"פיזית", לשמור שבת בפועל, להתפלל, להתלבש צנוע, לתת צדקה וכו´, ולאחר מכן להעמיק את ההבנה, ולחבר את הכל בצורה עמוקה יותר לחיינו. כשזה מגיע עם התפתחות האמונה, לאט לאט מרגישים שהדברים נהיים יותר ויותר חלק מאיתנו. מעבר לכך שאנחנו לרוב לא "נחכה" עד שנבין את טעמי המצוות, ורק אז נתחיל לקיים אותם. אלא קודם מקיימים, ולאט לאט עם השנים לומדים עוד ומעמיקים.

התחושה שתיארת של עשיית מצוות מתוך הרגל, או כביכול "שיכחה" של מצווה מסוימת כמו כיבוד הורים, הן לצערנו תחושות מאוד מוכרות בקרב שומרי המצוות... כנראה שזה פשוט נובע מהתנהגות האדם לשגרה בחייו. כאשר אדם נוהג זמן רב, (אם לא כל חייו) בשגרה מסויימת, הדבר מפסיק להיות מיוחד בעיניו, והוא מתחיל לעשות דברים בצורה "אוטומטית". כדי לא להגיע למצב הזה, דרושה עבודה רצינית, ואין זה דבר שבא כבדרך אגב. המשוררת לאה גולדברג אף נשאה מעין תפילה או תקווה אישית, ואיחלה לעצמה "לבל יהא יומי עלי הרגל".

נדמה לי שזה נושא שיש כמה דרכים להתמודד איתו. אציע פה כמה רעיונות, מקווה שהם יוכלו להיות לך לעזר:

ראשית, כדאי להתמקד בכל תקופה מסויימת, בתחום מסויים אחד, ולא להתפזר על פני כמה נושאים. מכיוון שאז מרגישים שלא מספיקים כלום, וגם ההשקעה מתחלקת בין הרבה תחומים, מה שיכול לגרום להרגשת חוסר אונים כזו, שאני לא מצליחה להשתלט על הכל ביחד... ובאמת, לא מצפים שתשתלטי על הכל ביחד... לכן, לבחור תחום אחד שבו את רוצה להתמקד כרגע, ואותו לפתח.

לאחר שבחרת את התחום הזה, לדוגמא מה שהזכרת- כיבוד הורים, את צריכה לשבת ולעשות חושבין עם עצמך וגם מתוך לימוד מתוך שיעורים (מול רב או רבנית או באינטרנט שיש שם מאגר ענק של שיעורים) וגם מתוך לימוד עצמי או עם חברה למה באופן כללי זו מצווה חשובה? למה זה חשוב לך? למה זה קשה באופן כללי? למה זה קשה דווקא לי? מהם נקודות הקושי שלי? אפשר לחשוב על זה, אפשר שתכתבי לך באיזו מחברת אם זה מתאים לך הסגנון התבטאות בכתיבה. אחר כך את יכולה לקחת על עצמך משימות קטנות שתטילי על עצמך ותבדקי אם עמדת בהן. עם הזמן, תראי שיש דברים שכבר יותר קלים וצריך לעבוד על דברים שיותר קשים. כדאי גם מדי פעם "להחליף נושא", לעבוד על תחום אחר, וכך לגוון, ולפתח את עצמך מכמה זוויות. לאחר תקופה מסויימת, אפשר לחזור לתחום הזה, ולהמשיך לעבוד עליו. יתרון נוסף שזה נותן הוא שלפעמים, התקדמות בתחום אחר, יכולה לעזור גם להתקדם בתחום הזה שבו קשה לנו יותר.

בכל אופן, לכל אורך הדרך תזכרי תמיד מה שאמרתי בתחילת הדברים- ההתקדמות בכל הנושאים הללו קוראת [בתהליך], ולוקח די הרבה זמן עד שמגיעים לתוצאות שאפשר ממש להצביע עליהם בעין. ועם כל זה, צריך לעבוד על הרגשה פנימית טובה בעצם כך שאנחנו בהתקדמות, ושאנחנו בעבודה. זה העיקר... תזכירי את זה לעצמך בכל פעם, ואני מקווה שזה ידרבן אותך להמשיך ולהתקדם עוד ועוד.

רעיון אחר הוא לעסוק בלימוד הלכה בצורה יומית או שבועית. זה יכול לרענן את "החיים הדתיים", בכך שאנחנו לא עושים דברים רק מתוך הרגל, אלא מחפשים ללמוד עוד ועוד, ולהתקדם ולשכלל את עבודת ה´ שלנו.

אני חושבת שבאופן כללי, לימוד ועבודה על נושא התפילה, יכול להיות מאוד מועיל גם לשאר התחומים. הוא עוזר לנו לעבוד על אמונה, על ביטחון בהשגחה פרטית שה´ נמצא איתנו בכל עת, וזה תמיד מוסיף לנו נופך אמוני לחיים שלנו.

לא הזכרת זאת בשאלתך, אז חשוב לי לציין, שכמעט הכרחי שתלמדי את כל הדברים לא רק מתוך ספרים כפי שהזכרת, אלא גם מפי מורה- רב או רבנית שידריכו אותך באופן אישי, וגם שתלמדי בתוך איזושהי קבוצה כמו מידרשה או שיעור קבוע. ההדרכה האישית, שכוללת בתוכה את אישיותו של המורה מאוד משמעותית בלימוד תורה ואמונה, והיא גם חשובה כדי לא "להתבלבל" ולא להגיע למקומות שבמקום לקדם אותך ירחיקו וח"ו ידכאו אותך. המורה יכול לכוון, לענות על שאלות קטנות שצצות בדרך, לכוון לספר מתאים, או לכיוון חשיבה שמתאים לך כרגע. רעיונות למדרשות לחוזרת בתשובה (אני מניחה שתוכלי להצטרף גם לא ל"זמן מלא" אלא באופן חלקי, אם את עושה דברים אחרים כרגע בחייך:
https://www.kipa.co.il/ask/show/182157

לגבי החלק האחרון שכתבת בשאלתך- אכן, ההסתכלות החיובית על העולם והשמחה, נראית כמאפיין מרכזי של אנשים אמוניים. אני מניחה שזה נובע מתוך כך שאם אדם מאמין שיש בורא שמשגיח בהשגחה פרטית על העולם, והכל מכוון לטובה, אין מה להצטער על דברים שקורים בעולם. ובכל זאת, החלק היישומי של הנושא, הוא דבר שמדובר בו רבות, ואיננו דבר שמובן מאיליו גם בציבור שומרי תורה ומצוות. יש מאמר שנקרא "עבדו את ה´ בשמחה" שכתבה אודליה מימון באתר. שם היא מעלה דרכים מגוונות לחזק את השמחה והסיפוק שלנו בקיום מצוות ובעבודת ה. אני חושבת שזה יכול גם כן מאוד לעזור לך. הוא נמצא בקישור הבא:

http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=33050

מאמר נוסף שכתבה, סתם ככה על לשמוח בחיים. מוזמנת לקרוא:
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=43711

עוד כמה קישורים שאת יכולה לקרוא בנושא השמחה מהאתר שלנו:

מאמר אחר שכתבה נחמה על שמחה:
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=5124

כיצד להגיע לעין טובה, ענתה חיה שאלה על כך בשו"ת:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=156574

חשיבה חיובית
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=102713


ובאופן כללי, תשובה שכתבה תרצה שמישהי אחרת שחוזרת בתשובה, אולי תוכל לעזור לך עכשיו או בהמשך:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=190931

מקווה שעזרתי לך במעט, ואם תצטרכי עוד משהו, את מוזמנת לפנות שוב בשמחה!

כל טוב,
הדס.
hershko.hadas@gmail.com

כתבות נוספות