איך יש מחלוקות בתורה

שלום רב,
נתחיל דווקא מסוף השאלה, למי להאמין במחלוקות, ראשית צריך להדגיש שאין מחלוקות על הדברים העיקריים ביהדות: תורה מן השמיים, אמיתות התורה, אחדות ה´ והבחירה בעם ישראל כעם נבחר. דברים אלו שהם עיקרי היהדות מעולם לא היו שנויים במחלוקת, והם מהווים את הבסיס לאמונתנו בה´. כמו כן גם בעיקרי המצוות, לדוגמא המלאכות שאסורות בשבת, מה צריך לעשות בסוכות – סוכה לולב, ועוד הרבה דוגמאות.
הרושם שנוצר לפעמים כאילו על כל דבר יש מחלוקות ביהדות, אינו מדוייק, רוב המחלוקות אינם על עיקרי המצוות והדינים, (וודאי שלא על עיקרי האמונה כמו שכתבנו) אלא על פרטים מסויימים במצוות, פרטים שבדרך כלל אינם מצווה מהתורה, אלא תוספת, דרבנן, או מנהגים שנוגעים למצוות, מעטות המחלוקות שיש על דברים עיקריים במצוות.
כדי לענות על השאלות שקשורות למחלוקת ולדעת מי צודק, צריך קודם לדון מהיכן הם מגיעות.
נדגיש שבעם ישראל, בניגוד למקומות אחרים, אין החכמים רשאים לחדש דברים מדעתם, אלא החכמים רשאים רק לפרש את התורה שניתנה לנו בסיני על ידי משה רבינו, התורה שבכתב, יחד עם זאת בד בבד עם נתינת התורה שבכתב, ניתנו לנו הכללים ללימוד התורה שבכתב, ועוד הלכות רבות שלא ניתן לכותבם, אלא הן עוברות במסורת, והן התורה שבעל פה.
בזמן שהיה לעם ישראל סנהדרין, שהוא מעין בית המדרש העליון של עם ישראל, כל שאלה שהיתה בספק היתה מובאת להכרעת הדין של הסנהדרין, והם היו מכריעים בזה, לפי רוב דעות. לאחר הכרעת הסנהדרין, אסור לאף חכם אחר להורות הלכה כדעתו, אלא הוא מחויב להורות הלכה כדברי הסנהדרין. לאחר שהסנהדרין בטלה, ממילא אין לנו אפשרות הכרעה עליונה ומוחלטת, ולכן לכל אדם שמברר דין מסוים מותר להורות לפי הבנתו. חשוב להדגיש כפי שהסברנו שהחכמים אינם ממציאים דברים מדעתם, אלא מתבססים על ניתוחים של התורה שבכתב, לפי הכללים המקובלים, וחכמי כל דור בונים את דבריהם על סמך חכמי הדור הקודם, שהם סמכו את דבריהם על חכמי דור שלפניהם, או על חכמי התלמוד והמשנה שפירשו הם עצמם את דברי התורה.
כך יוצא שאין שום חכם שאומר דברים שהם המצאה שלו, אלא כל אדם אומר את הדברים כפי שהוא מבין את האמת, שה´ נתן בתורתו, ועל פי הכלים שנתן לנו להבין את דבריו, כמובן, אנחנו יכולים לראות גם בימינו שאדם כותב משהו, זה יכול להיות חוק, או כל דבר אחר, ואחר כך ניתן להראות שאפשר לפרש את אותם דברים, במספר פירושים שלפעמים אפילו חלקם סותרים את חלקם.
נשאלת השאלה מי צודק, מכל החכמים האלו, שכולם טוענים שהם מפרשים את התורה נכון?
התשובה המפתיעה היא ש... כולם צודקים!
איך זה ייתכן? אם הצדק עם חכם אחד, האם יכול להיות שגם חכם שני צודק? התשובה היא שכיון שהקב"ה ידע מראש שהוא נותן את התורה לבני אדם, ולא נתן אותה למלאכים, ולכן הוא נתן לנו מנדט לפרש את התורה, לפי הבנתנו, אין הכוונה שכל אדם רשאי לדרוש מהתורה דברים כרצונו, חס וחלילה, אלא הכוונה היא כמובן, שהקב"ה נתן לנו את התורה, ונתן לנו כלים יחד איתה לפרש אותה, ולדרוש בכלים מסוימים, ודרשות מסוגים מסוימים, הקב"ה קבע שבמחלוקות יש להכריע לפי רוב דעות, וכלל זה תקף בזמן שהחכמים מתכנסים יחד ודנים על דבריהם, אחרת לא ניתן ללכת לפי רוב דעות, ומכל מקום כיון שהקב"ה קבע שצריך ללכת אחר הרוב, אין לנו דרך הכרעה אחרת בהלכה.
בנוסף לכך, צריך להדגיש שגם בזמן שהיתה נבואה והיו נביאים, אם היה בא נביא ואומר שה´ אמר לו שהפירוש הנכון בתורה הוא פירוש כזה ולא כזה, אין מאמינים לו, וכותב הרמב"ם יותר מזה, שהדבר הזה הוא גם ראייה שהנביא משקר, כיון שהנבואות לא נועדו לפרש את התורה.
ככלל, אחרי שה´ נתן לעם ישראל את התורה, ואת הכלים לדרוש אותה, אין לנו שום אפשרות להתערבות שמיימית בתורה, אלא אנחנו יכולים להכריע את ההלכה רק בכלים שלנו, לפי זה מובן גם מדוע בסיפור הידוע שבו היתה מחלוקת בין הרוב לבין דעת ר´ אליעזר על נושא מסויים, ור´ אליעזר הביא ראיות רבות, שכך חושבים בשמיים, לא ייחסו החכמים לכך משמעות, כיון שאין פוסקים לפי הבנה שבשמים, אלא פוסקים לפי הבנתנו בתורה.
כמו כן בגמרא מובאת מחלוקת דומה שהגמרא כותבת (בבא מציעא דף פו) שבסוגיא מסוימת הקב"ה פסק משהו אחד, ואילו מתיבתא דרקיעא אמרה משהו אחר, כמו כן בסופו של דבר לפי כללי הפסיקה, הרמב"ם פסק כנגד סברת הקב"ה, דבר דומה כתוב בשו"ת מן השמים (סימן ג) שהובא בשאלתך על תפילין של ר"ת לעומת תפילין של רש"י איך אנחנו מבינים את זה? הכוונה שאף שבכלים שמיימים, יתכן שההלכה היא אחרת מהמקובלת, וזה הכוונה קב"ה אומר משהו, אבל לפי כללי הפסיקה פוסקים כמו שיטת רש"י וכל עם ישראל נוהג כך, ולכן ברור שצריך לנהוג לפי כללי הפסיקה המקובלים.
התורה נועדה לנו כבני אדם, ולא למלאכים, או להבנות שמיימיות, וגם לא לקיומה באופנים שאין אנו יכולים להתנהג, התורה נועדה להבנה בשכל שלנו, וכפי שכתוב בתורה "לא בשמים היא... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד" הפסיקה והעשייה היא לפי מה שאנחנו מבינים, על פי הכלים שה´ נתן לנו לדרוש בתורה.
השאלה מה לעשות באופן מעשי, היא בדרך כלל לא כל כך עולה, כיון שבדרך כלל אדם אם אינו יודע הלכה, או אף אינו יודע ללמוד הלכה, איך הוא יודע שיש הלכה כזו? יש לו רב מסויים שעליו הוא סומך והוא אומר לו שכך היא ההלכה, אם אדם סומך על רב, שהוא עצמו בירר את ההלכה אין בכך שום בעייה, הבעייה המעשית מתעוררת רק כאשר שומעים שתי דעות משני רבנים בלי נימוקים, במקרה כזה, באמת לאדם הקטן אין אפשרות הרבה פעמים ללמוד את הדיון ההלכתי, כפי שהוא משתלשל מסיני ועד כאן, ולכן נוצרת לו בעייה, כאן בדרך כלל עדיף לאמץ רב אחד, שעליו אנו סומכים, והוא יפסוק לנו בכל השאלות שאנחנו טרם ביררנו, או שאין בכוחנו לברר, וכפי שאמרה המשנה באבות: "עשה לך רב".

לסיכום: התורה למרות שהיא ניתנה על ידי הקב"ה מהשמיים, היא ניתנה כדי שאנו נדרוש אותה ונלמד אותה לפי הדרכים שקבע ה´ שהם מותרים לפרשנות התורה, איננו יכולים מעצמנו להמציא דברים, ואנחנו חייבים ללכת לפי הכללים, אבל אם אנו הולכים לפי הכללים יתכנו דעות שונות, אבל יש גם דרכי הכרעה. כמו כן אין מחלוקות על דברים עיקריים ביהדות, ועל עיקרי המצוות, אלא על דברים שאינם יסודיים, והם פרטים קטנים יותר. כדאי לנו ליצור לנו רב, שעל פיו נכריע מה לעשות, על מנת שלא נצטרך בעצמנו לגשת לכל שאלה הלכתית מהמסד לטפחות.

עקיבא