איך אני יכולה להגדיר את עצמי ?

בס"ד

שלום וברכה,

השאלה שלך חשובה מאד.
כולנו- מי ששואל את זה בקול, מי שבסתר ליבו ומי שאפילו לא יודע שהדבר מפריע לו- כולנו מחפשים זהות עצמית. את ההגדרה של ה'אני' שלנו.
חלק גדול מההגדרה הזו היא ההשתייכות לקבוצה.

כך אנחנו גם מסתכלים כלפי חוץ על החברים, השכנים, הקרובים והרחוקים.
זה יכול להתבטא גם בקבוצות קטנות יותר, כמו למשל קבוצות בבית הספר- ישנם ה'חנונים', ה'ערסים', ה'קולים' ועוד קבוצות שונות ומגוונות.
אנחנו אוהבים להגדיר, למצוא את ההגדרה העצמית שלנו המשייכת אותנו לקבוצה גדולה יותר. למצוא את ההגדרה של זולתנו שעוזרת לנו לשייך ולאפיין אותו.

יש בהגדרה העצמית הזו משהו מאד טוב. חשוב לדעת לאן אני משתייך, חובה עלי לברר את הדרך!
[אבל]
יש גם משהו שלילי בהגדרתיות הזו, כי כשאנו מתייגים מישהו ומשייכים אותו למגזר מסויים, בלי לשים לב בכלל אנחנו מדביקים לו 'תווית'. מאדם בעל אישיות עצמית פעמים רבות אנחנו הופכים אותו למשהו שהוא לא.
אנחנו יוצרים מסכים של סטיגמות, שלרוב יוצרים חוצצים המונעים מאיתנו להכיר ולהיפגש עם האישיות של כל אחד ואחד. מהסובבים אותנו, וגם של עצמנו.

בימינו יש כמה 'מחנות'. למשל- ה'ציבור' החרדי, ה'ציבור' החילוני וה'ציבור' הדתי לאומי.
את שואלת את עצמך מדוע אני כותב את הציבור במרכאות?
הרב קוק זצ"ל כותב במאמר "מסע המחנות" שמקובל בידינו ש[ציבו"ר] הוא ראשי תיבות. [צ]דיקים [ב]ינונים ו[ר]שעים.
עם ישראל כולו נקרא [ציבור]. הוא מורכב מכל אחד ואחד מהצדיקים, בינוניים ורשעים. אנחנו לא מחולקים ולא מפורדים אחד מהשני.

בזמן הרב קוק היו רק מי שנקראו החרדים והחילונים (שאז נקראו 'חופשיים') והרב יצא בתוקף נגד כינויים אלה.
הייתה אז גם תנועה יחסית צעירה בשם 'המזרחי' שהרב קיווה שהיא תוכל לגשר על הפערים. בפועל מה שקרה הוא שהיא לקחה דגל משל עצמה והחלה לנופף בו כאילו גם היא חלק בפני עצמו. 'ציבור' פרטי שדואג לצרכיו, או רק לנושאים מסויימים העומדים על פרק היום.
במהלך הזמן התנועה הזו התפתחה להיות מה שאנחנו מכירים היום כ'ציבור' הדתי-לאומי.

אשאל אותך שאלה..
את אומרת שאין לנו הגדרה ברורה.
מי שנקרא בפינו חרדי- האם ההגדרה שלו ברורה?
אם נשאל ביניהם אנשים שונים נראה שלכל אחד יש דעה משלו, נפש משלו, רצונות משלו. כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות.
נכון שאנחנו רואים שכולם לבושים פחות או יותר באותו האופן, ובתקשורת אנחנו רואים אותם כגושים הנאבקים על השבת, על הישיבות ועוד. אבל המבט הזה שלנו הוא רק משום שאנחנו מסתכלים בהם מבחוץ.
מי שמכיר קצת יותר פנימה יודע שיש זרמים שונים, יש סגנונות מגוונים. אולי פחות בולט כלפי חוץ- אבל קיים.

כנ"ל לגבי אלה שמכונים חילונים (כינוי מגעיל אם תשאלי אותי. כשהייתי עם חברים שלי בצבא מעולם לא קראתי לאחד מהם בכינוי המשפיל הזה, ולפחות השתדלתי כך).
שם אולי קל יותר לראות את הגיוון. אבל מה שמקובל לחשוב הוא שלנו אין מה ללמוד מהם. וכולם בעלי תרבות זולה. אנו שוכחים להסתכל על הנפשות היפות כל כך שיש שם.
לפעמים אנחנו שוכחים שאחינו הם.

על זה אומרת המשנה בתענית- "לא היו ימים טובים לישראל כטו באב ויום הכיפורים".
למה טו באב?
"אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה". (תענית דף ל עמוד ב)
עד אז אסור היה לשבטים להתערב ולהתחתן זה עם זה- כל שבט צריך היה לשמור על ייחודו. בטו באב של אותה השנה- הותרו השבטים להתחתן אחד עם השני- לכן עשו את היום הזה ליום שמחה, שלא היו כמותו לישראל.

מה שכן יש- זה [דרכים שונות].
דרכים בעבודת ד'.

על כך אומרת הגמרא- "אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ". דווקא לפי הסגנון הייחודי לו, על פי הדרך הנכונה לאופיו.
ולנו יש את המסורת שקיבלנו מרבותינו. מסורת שהגיעה עד אלינו דרך הרב קוק זצ"ל, ועל ידי בנו הרב צבי-יהודה זצ"ל, ועוד רבים אחרים שהתוו וסללו לפנינו דרך רחבה, ישרה ומתוקנת.
דרך שמי שהולך בה היטב יודע לקחת את הטוב שיש גם בדרכים האחרות ורואה כיצד הן מתחברות לאפיק אחד, שמכיל בתוכו מים רבים.

יש מי שחושב שה'ציבור' הדתי לאומי הוא מן איזו פשרה.
צריך לקיים תורה ומצוות, אבל מצד שני- לא צריך להגזים יותר מדי.
ארץ ישראל היא אולי שלנו.. אבל חשוב להשאר שפויים.
גם בשרי וגם חלבי.

כך אולי יכול לחשוב מי שבא מבחוץ, או מי שלא כל כך בירר את הדרך.

האמת היא שזו כלל לא פשרה.
אנחנו לא מנסים למצוא חן בעיני אף אחד.

יש לנו אידיאולוגיה גדולה ! בגלל הגודל שלה, לא תמיד אנחנו מצליחים להקיף את כולה בזרועותינו הקצרות. אבל מוטל עלינו לנסות.
זה אומר שלימוד התורה הוא ערך יסודי שנעסוק בו הרבה ולא ניתן לוותר עליו. ומצד שני- לא נוותר גם על לימוד מקצוע לפרנסת המשפחה.
נאבק על כל רגב מאדמת ארץ ישראל, על שלמותה וקדושתה, אבל לא נזנח חלילה את אחדות עמנו בארץ.
נשב בפעולות בסניפים, נברר עניינים בעלי חשיבות, אך יחד עם זאת נדע גם לצאת לטיול בארץ, לשאוף אוויר הרים ולהנות מהנוף.

איך בפועל כל אחד יתנהג- זו כבר שאלה פרטית. עניין אישי המתאים לכל אחד לפי אישיותו.
אני חושב שלא נכון לומר שהאידיאולוגיה שלנו איננה ברורה. היא ברורה למי שבירר אותה.
בגלל המורכבות יש קושי יותר גדול לראות משהו ברור, אבל דווקא זה היופי שפותח בפנינו עולם מלא סגנונות, בריא ועשיר.

ואם נראה משהו חיובי וטוב אצל מי שנקראים חרדים- נלמד מהם. ואם נמצא משהו טוב אצל אלה המכונים חילונים- גם מהם נלמד. וגם אם נראה אצל החברה מהאולפנה השנייה, או אפילו חברה לכיתה- משהו שנוכל לקחת ללמוד- נעשה זאת בענווה ולשם שמים.

לפעמים בגלל הקושי לברר יש מי שנופל בין הכסאות.
על המשנה באבות אומר תמיד הרב אלישע וישליצקי- "עשה לך רב, וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות"
[עשה לך רב]- שממנו תלמד. ממנו תקבל את המסורת. ממנו אפשר לינוק ולהתפתח, והוא יכול לעזור ולרומם אותך. אבל זה באופן מעט מרוחק, כי הרב לא בהכרח מכיר אותי באופן אישי.
[וקנה לך חבר]- החבר כבר קרוב יותר. איתו אני הולך בדרך. מברר אותה, עוזר לו והוא עוזר לי.
[והוי דן את כל האדם לכף זכות]- זה כולל שאני אדון את עצמי לכף זכות. אדע להתאים כל דבר ועניין גם לנשמה המיוחדת שנתן לי הקב"ה.

ואסיים בדברי הרב קוק זצ"ל מאותו המאמר-
נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי מחני.
נדע שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור הטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה... "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

אז איך לשייך את עצמך?!
אחותי.. שייכי את עצמך לעם ישראל!

אם תרצי לברר נקודות שונות בנוגע לדרך בעבודת ד', במה לדגול ובמה להאמין- את זה תוכלי לשאול את הרב שלך באולפנית למשל, רב או אדם אחר שאת מעריכה שיוכל לספק לך תשובות לשאלותייך.

וגם אם זה לא תחליף הוגן- אבל אנחנו גם כאן תמיד.
תוכלי לפנות אלינו בכל שאלה שתרצי לברר, אם בקו הטלפוני, באתר שלנו וגם במייל האישי. בשמחה רבה נשתדל לענות.

שיהיה בהצלחה רבה!

ניר
nirka10@gmail.com