איבדתי את התמימות

שלום לך,

וברוך הבא לגיל ההתבגרות..
כשאנחנו קטנים, אנחנו תמימים, אנחנו מקבלים בתמימות את כל מה שאומרים לנו,
לאט לאט המחשבה מתבגרת,
החשיבה שלנו הופכת להיות יותר לוגית ומופשטת,

כבר לא הכל מובן מאליו,
ובכל דבר אנחנו מחפשים את המקום שלנו.

זה טבעי וזה מבורך,
הבעיה שלפעמים האמונה נשארת מאחור..
היא לא מתבגרת, וליתר דיוק היא לא מתבררת,

אנחנו נשארים עם האמונה התמימה,
שבה היינו מקבלים כל דבר כמובן מאליו, בלי לבדוק מהו ומדוע,
ועכשיו כשאנחנו בוגרים יותר, קשה לנו יותר לקבל זאת,
כי איבדנו את התמימות..

גיל ההתבגרות זה מסע,
מסע גדול בו אנחנו מחפשים את עצמינו,
מי אנחנו ומה מטרתנו בחיים.

וכמו שאנחנו מחפשים את עצמנו,
אנחנו צריכים לחפש את האמונה שלנו,
לצאת למסע אמוני, ולחפש את הקרבה לה'.

אפשר לדבר עם ה',
לספר על הקשיים באמונה, על הספקות,
על הרצונות האישיים, והפחדים.

להעמיק את האמונה ע"י לימוד,
ב"ה ספרות האמונה גדולה וגדלה בדורנו,
פשוט צריך למצוא את הספר שיותר מדבר אליך,
מספר המלצות: "מבט בהיר בערפל" הרב ראובן ששון, "דע מה שתשיב" הרב קרוב, "דרך אמונה" "אמונה לדור התהיה" הרב הס. וכד'.

ואפשר גם לפגוש ולהתנסות בכל מיני צורות שונות של עבודת ה'
המתאימות לך,
ללכת לבקר בישיבות הסדר/גבוהות. ולראות את עבודת ה' שלהם..

ובקיצור לחפש..

נקודה נוספת,
לפעמים אנחנו נופלים בחטא מסויים,
ואנחנו לא מצליחים להתגבר עליו,

החטאים מייבשים אותנו מבחינה רוחנית,
הם מייאשים אותנו, ומסתירים לנו את ה'..
"כי עוונתכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם" (ישעיהו, נט, ב).

עשיית תשובה, והאמונה שהיא פועלת את פעולתה,
מורידה הרבה מסכים, ונותנת לנשמה שלנו להשתחרר,

בהצלחה,
ולכל שאלה ובעיה, בשמחה
אלעד.
gasner@inn.co.il