אחקרי המסע כבר אין לי כח לעשות כלום...

שלום יקרה.

אני מתנצלת שלקח לי הרבה זמן לענות לשאלתך. אני מקווה שזה עדין רלוונטי, ושתשובתי תסייע לך אפילו במקצת.
את יודעת, הרבה פעמםי כשאנחנו רואים דברים גדולים עלינו, אנחנו נבהלים. אנחנו הולכים אחורה, ומתחילים לחשוב יותר ברצינות על החיים שלנו. ולפעמים, אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע למסקנה מסויימת אז אנחנו פשוט- נסוגים אחורה. בורחים. רוצים להתנתק מהכל. שוכחים מהחיים. פתאום אין כוח-לא להתפלל, לא לצאת עם חברות, לא ללמוד. אין כח לעשות את אותם דברים שיגרתיים, פתץאום הכל נראה טיפשי, לעומת הדברים הגדולים שראינו.
נכון, זה קורה הרבה. והכי גרוע- שכל להישאב לזה. זה מצב שואב מאוד וגם מאוד נוח- כי אתה לא צריך להתמודד עם כלום, אתה פשוט לא עושה.
אבל זה מסוכן. מסוכן מאוד. ככה אנחנו נשארים תקועים ומאבדים את הטעם בחיים.
אז, מה עושים?
קודם כל, כשמזהים את המצב, זה כבר חצי פתרון. אם הגעת לנקודה בא זיהית את המציאות, והיא מפריעה לך- זה כבר טוב, כי את ררוצה לשנות. ורצון זה הרבה!
אחרי הרצון צריכה לבוא החלטה- לקופ ולשנות.
פשוט כך- להחליט שיוצאים מהמצב בו אנו נמצאים.
זה קשה, זה לא פשוט, ויותר מכל- זה לוקח זמן לראות תוצאות. אבל הכל מתחיל בהחלטה, ולכן חשוב כל כך לקבל אותה.
אז קודם כל תחליטי שאת יוצאת מהמצב בו את נמצאת.
אחרי ההחלטה באה פעולה. הדרך הכי נכונה לדעתי זה לעשדות פעולות מוצאיות? ולמה אני מתכוונת?
לפעולות הפוכות, שיכולות להוציא אותך מהמצב הזה.
לצאת עם חברות, לקנות דברים שאת אוהבת ורצית הרבה זמן, לקרוא ספר טוב, ללמוד עם חברות כדי לא לשקוע במחשבות, וכך הלאה... למלא את היום במעשים שיכולים להשכיח ממך את אותם מחשבות שבגללן את יכולה לשקוע שוב במצב הזה.
וזה עוזר. לאט לאט שוכחים, לאט לאט מתגברים על זה.
ואם את מזהה ניצנים של ייאוש ותחשות "עייפות נפשית" שוב תוקפת אותך- אז תתקפי אותה בחזרה, עם מעשים כפיים, עם מעשים טובים, עם דברים שעושים לך טבו על הנשמה..
זה בדרך כלל עוזר...

זהו.. אני מקווה שעזרתי.
את כמובן מוזמנת לחזור אלי למייל, לשתף, להתייעץ, או כל דבר אחר- בשמחה!

שלך,טל.
tlalosh@shoresh.org.il