שאלה
אני בת 25 ואחותי הקטנה מתחתנת עוד חודש.
אני מרגישה שאני לא באמת מצליחה לשמוח בכל הסיפור הזה. גם כי אני גם כבר רוצה להתחתן ואני קצת מקנאת בה אבל נראה לי שהסיבה העיקרית היא שהיא פשוט מעצבנת!!!!
אף פעם לא היינו חברות טובות אבל עכשיו בגלל שאני הגדולה כולם מצפים שאני אלך איתה לכל מקום ולכל הסידורים שיש לעשות בשביל החתונה. אז אני הולכת, כי באמת אני יחסית פנויה אני יכולה לעשות את זה וזה מאוד עוזר ומקל על כולם. אז יאלה, שיהיה.
אבל היא כל כך מעצבנת. היא לא מדברת ולא משתפת, גם כשאני כן שואלת ומנסה להתעניין היא עונה במין משפטים קצרים כאלו, כאילו מישהו חייב לה משהו. והיא כל הזמן עצבנית. כאילו מישהו השתלט עליה.
אז נכון, אף פעם לא היינו חברות מי יודע מה טובות, אבל חשבתי שאולי עכשיו כשאנחנו גם ככה מבלות יותר ביחד בגלל כל הסידורים לחתונה, אז היא קצת תשתף ונוכל לעשות מזה משהו כיף ונחמד.
אוף. אני כל כך מקנאת בחברות שלי שיש להם קשר טוב עם אחיות שלהן וכשהן התחתנו הכל היה כזה כיף ושמח.
ההורים שלי ניסו לדבר איתה שתשנה את ההתנהגות, אבל היא כל כך מרוכזת בעצמה.
ואני רק מוצאת את עצמי סופגת את כל העלבונות שלה ואת ההתנהגות הזו, כשמבפנים בא לי להתפוצץ. כי אני גם רוצה, וגם אני כבר רוצה לחוות את זה.
תשובה
אחות גדולה יקרה,
אני אתחיל בזה שהדברים שלך מאוד נגעו לי. והעצבות שלך ,מאוד מאוד ניכרת בדברים שכתבת.
נראה לי שהצלחת להעביר את מה שאת מרגישה וחושבת דווקא טוב מאוד...
אני אענה תשובה מפורטת, שתכלול כמה נושאים, ואני מקווה שעד שתסיימי לקרוא אותה קצת ירווח לך.
אחותך.
יש קטע כזה של כלות שהן נורא עצבניות. הן לא תמיד שמות לב למה שהולך סביבן ולא מתוך איזה רוע, אלא כי זו תקופה כזו שעוד מעט כל החיים שלהן ישתנו, ופתאום מלהיות אדם בודד שאחראי על עצמו, זה להיות זוג ועוד אחריות על כל המשתמע מכך.
חתונה היא אירוע מאוד משמח, במיוחד כשאנחנו כל כך רוצים אותו, אבל הוא יכול להיות מאוד מאוד מותח.
ועדין, זה לא אומר שזה מצדיק כל התנהגות שלה כלפיך. אבל לפחות מצידך, שאת נשמעת לי בוגרת ומבינה עניין, את יכולה ל"סתום את האף" עוד קצת עד שהחתונה תעבור.
את כותבת שאף פעם לא הייתם בקשר טוב, וזה בסדר. על אף מה שנראה לך, יש הרבה משפחות שבהן בין האחים אין קשר טוב. וזה בסדר. לא תמיד החבר הכי טוב שלנו צריך להיות אח שלנו. צריך שיהיו יחסים מכבדים בין אחים, ואם יש חברות זה נפלא, אבל לא תמיד זה ככה, ולפעמים, אין צורך להתעקש, במיוחד אם אחותך לא מראה שום סימנים של עניין.
ואגב, זה יכול להיות גם מצב שישתנה. כי לפעמים החיים והחוויות שבדרך, גורמים לנו לשנות יחס והסתכלות על כל מיני נושאים. והעובדה שעד עכשיו לא יצא לכן להיות גם "חברות" ממש לא מכלילה על מה שיהיה הלאה.
לכן, בשלב הזה, בעיקר בשביל עצמך, תניחי לזה. כי זה בעיקר מעציב אותך וגורם לך להוציא אנרגיות חשובות במקום שאין לך יכולת לשנות. ובמקום שאין לנו יכולת לשנות, לפעמים פשוט צריך להרפות ולהשלים עם המוגבלות שלנו במצב הקיים.
רחמים של אחרים ורחמים עצמיים
אני אומר את זה בזהירות, אבל לפעמים, כשאנחנו במצב רגיש, ובמיוחד בכל מה שקשור לנושא הרווקות, אנחנו מרגישים שכל העולם מרחם עלינו ומסתכל עלינו במבט מלא ברחמים. אבל האמת, שאם נשים לרגע את התחושות העצמיות שלנו לגבי הרווקות של עצמינו בצד, נראה שמבחינה אובייקטיבית זה לא באמת ככה. העולם לא באמת מרחם עלינו מסביב. ואת יודעת מה? גם אם יש בסביבתך אנשים שמרגישים רחמים עליך, תתעלמי מזה. אל תתייחסי לזה, מה שחשוב הוא איך את מרגישה עם המצב ולא איך אחרים חושבים עליך על המצב.
אני כן יכולה לומר לך, מנסיון של אחת שהתחתנה בגיל יותר מבוגר משלך, שבדר"כ הסביבה מאוד רוצה בטובתך ומאוד רוצה שתתחתני, לא מתוך רחמים אלא כי הם רוצים לראות אותך מאושרת. לא תמיד אנחנו מצליחים בתוך המצב של עצמינו (שבו, אם נודה על האמת, אנחנו די מרחמים על עצמינו) לראות בצורה אובייקטיבית, אבל תנסי לזכור את זה. אנשים לרוב לא מרחמים עלייך, אלא הם רק מתפללים ורוצים שיהיה לך טוב ומאחלים לך "בקרוב אצלך" לא כדי לעצבן, אלא כי הם באמת באמת רוצים שבקרוב גם את תגיעי למצב הזה ותהיי מאושרת עם בן זוג. בדיוק כמו שאת מאחלת לעצמך.
הרצון העצמי להתחתן
אני פה שוב ארשה לעצמי לדבר מהנסיון האישי שלי, של מי שהתחתנה כשכל החברות שלה כבר התחתנו, ויש משהו שצריך לזכור ולהזכיר לעצמינו.
לכל אחד יש עוגה של אושר משל עצמו. אין עוגה אחת של אושר לכל העולם שמתחלקת בין כולם, ואז יש מצב שמישהו יקבל פרוסת עוגה גדולה יותר משל מישהו אחר ועל חשבונו. לך יש מנת אושר שמוקצית רק לך, בלי קשר לאחותך ובלי קשר לאנשים אחרים. כלומר, העובדה שלמישהו טוב ואחותך הקטנה מתחתנת לפניך, לא אומרת שזה בא על חשבונך.
צריך לזכור את זה תמיד, כי אני מניחה גם שאת בגיל שהחברות שלך גם מתחתנות, אז בכל פעם שתתפוס אותך איזו עצבות, או שתשאלי את עצמך ´למה לי זה לא קורה?´ תנסי לזכור שכל אחד והמסלול שלו בחיים ומה שהקב"ה ייעד לו. וגם את, בבו זמנך (ונקווה שזה יהיה בקרוב ממש ועם הרבה הרבה שמחה!!) יבוא היום שבו את תזכי לעמוד מתחת לחופה ולהתחיל לך בדרך חדשה.
רק צריך סבלנות והרבה הרבה תפילות...
אבל מה עושים בינתיים
בכלל לא דיברת על זה, אבל אני כן מרגישה צורך להזכיר את זה. כתבת שאת כברמחכה ורוצה להתחתן בעצמך וזה מצוין. אני רק רוצה להזכיר לך, אין לך שום ידיעה על מתי ואיך זה יקרה. ולכן, תנצלי את הזמן הזה שאת עוד לא נשואה כדי לקדם את עצמך. אם זה משהו שאת מעוניינת ללמוד, לכי ותעשי את זה. תטיילי ותחווי חוויות, ותהני. אל תעצרי את עצמך ותחשבי לפני כל דבר שאת רוצה לעשות איך זה יסתדר אם פתאום תתחתני.
תחיי את החיים כאילו חתונה היא לא דבר שקורה. לא כי היא לא תקרה, אלא כי כשתכירי את בן הזוג הנכון לך ותחליטו להתחתן, כבר הכל יסתדר מאליו.
בקיצור, אל תשימי את החיים שלך בהמתנה ותתני להם לחלוף רק כי את מחכה להתחתן.
לא אומרת זאת כזו, אני מאוד מקווה שאת לא, אבל יש המון בנות כאלו, וחבל לתת לחיים לחלוף לידינו במקום לחיות אותם בעצמינו
אני מקווה שכל מה שכתבתי לך, גם על מה ששאלת וגם על מה שלא, יועילו במשהו
ובע"ה בקרוב גם את תישמחי ותשמחי אחרים עם בשורות שמחות משל עצמך.
ושתדעי שאני מאוד מאוד מעריכה את הבגרות הזו שלך ואת ההתנהגות הזו שלך מול אחותך. זה לא כזה מובן מאליו שאת מבליגה בכזו צורה על ההתנהגות הזו שלה. אבל זה באמת הדבר הנכון לעשות.
בהצלחה
סיון.
sivanlax@gmail.com
אגב, אם את רוצה להמשיך ולשתף בתחושות, אל תהססי ותפני למייל האישי שלי.