אולי הארץ מקיאה אותנו? ועוד

לשואלת שלום,
אשרייך שאלו הן השאלות המעסיקות אותך! בכל פעם שאני רואה שאלות כאלו אני חושב לעצמי שבטח הן עושות שמחה גדולה בשמים. עצם העיסוק בשאלה מהו רצון ה´ והאיכפתיות מכך הוא בעל ערך גדול מאוד.
שאלת למעשה שתי שאלות: א) האם ה´ מסמן לנו שהוא לא רוצה שניאבק על ארץ ישראל? ב) צריך לטפל בבעיה מהשורש, ולכן נראה שבמקום להיאבק על הארץ צריך להתחבר אל העם.
ביחס לשאלה הראשונה, שתי תשובות בדבר. האחת היא שבאמת יתכנו כל מיני מצבים שבהם אנו מרגישים ספק מה צריך לעשות, ובדיוק בשביל מצבים כאלו קיבלנו תורה ברורה ובהירה. [ההלכה אינה יכולה להשתנות אף פעם בגלל רעיונות אמוניים!] וההלכה הקבועה לדורות היא שיש מצוה ליישב את ארץ ישראל על כל מרחביה ולא ליתנה ביד האומות. האפשרות היחידה לביטולה של מצוה זו היא הוראת שעה מפי נביא, כמו שהיה מיד אחרי חטא המרגלים שאז נצטוו ישראל לא לעלות לארץ והמעפילים חטאו ועלו, וכמו שהיה בזמן ירמיהו הנביא כפי שמתואר בסוף הספר. חשוב לדעת שההלכה קובעת לנו בצורה ברורה מה לעשות אפילו במצבים של ספק, שבהם יש כללים כמו ´ספק דאורייתא לחומרא´, ´ספק דרבנן לקולא´, במקרים של מחלוקות הפוסקים ההלכה מאפשרת לנו לעשות לנו רב קבוע וללכת לפיו, וכו´.
התשובה הקודמת היא תשובה עקרונית הנכונה ביחס לכל מיני שאלות דומות שבהן אנו מתלבטים מה לעשות, ולכן היה לי חשוב לכתוב אותה. ביחס לנושא הספיציפי של ישוב ארץ ישראל, לא צריך להגיע לכך. אכן, התורה מגלה לנו שיש מצבים ובהם ארץ ישראל מקיאה את יושביה בשל חטאי עם ישראל. המציאות שבה אנו חיים אינה הקאת ארץ ישראל את יושביה, שכן התורה עוסקת באופן שבו ארץ ישראל אינה מחזיקה יותר את עם ישראל והוא יוצא לגלות, ואילו אצלנו מדובר על מעבר מחבל ארץ אחד למשנהו. יתר על כן: גילוי התורה על הקאת הארץ את יושביה כעונש לחטאים מהווה חלק ממכלול שלם של עקרונות רבים שגילתה לנו התורה שבכתב ושבעל פה על הנהגת ה´ את עמו וארצו. כך למשל גילו לנו חכמים במסכת ברכות ה´ ע"ב "ארץ ישראל נקנית ביסורים", וזאת על פי פרקי תנ"ך רבים בהם מתוארים הקשיים הגדולים שיהיו לפני הגאולה. גם הגר"א שחי לפני מאתים שנה כתב בספר ´קול התור´ כתב על כך ואני מעתיק מפרק א, אות יב: "לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים... לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה... לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בזה היא נקנית ממש... עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על ידי ארמילוס שר הערב רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף... [ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע, ומן המיצר נגיע למרחביה]". הייתי שמח להאריך במקורות נוספים אבל אין עיתותי בידי, מה שברור הוא שלאור התבוננות בדברי הנביאים ובדברי חז"ל הרבים על התקופה שלפני הגאולה ברור שהיסורים שאנו עוברים הם חבלי משיח ולא הקאת ארץ ישראל את יושביה, מה שכאמור אינו נכון גם במציאות העובדתית.
[לסיכום שתי הנקודות] – א) אם יש התנגשות בין הלכה לאמונה, יד ההלכה על העליונה ב) ביחס לארץ ישראל כיום לא רק שאין התנגשות, אלא המקורות ההלכתיים והאמוניים הם שני הצדדים של אותה מטבע, והם משלימים זה את זה.

[שאלת עוד – אולי במקום ליישב את הארץ נכון להתחבר לעם?] על כגון אלו נאמר "אחוז מזה, ומזה אל תנח ידיך". כיון שגם מצוות ישוב ארץ ישראל היא מצוה, וגם הערבות ההדדית היא מצוה, ברור ש[באופן ציבורי אנו צריכים לעסוק בשני התחומים בכל הלהט]. כתבתי ´באופן ציבורי´ כי לא תמיד כל אדם יכול לעסוק בשני הדברים, אולם כציבור ודאי שמוטל עלינו לעסוק בהכל. אלו הן משימות גדולות ואני חושב שיש לנו את הכוחות! ואני רוצה לומר לך שהפעילות שלנו בשני התחומים יונקת מכוחו של מורה הדרך שלנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק. הרב צבי יהודה לא הפסיק לדבר על ארץ ישראל ועל עם ישראל. יש שחושבים שאלו הם שני מישורים סותרים, אבל באמת לא תיתכן סתירה בין שני לבבות אלו. ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל בנתה בציבור שלנו עוצמות תורניות ורוחניות גדולות מאוד, שלא היו נבנות לולי ההתיישבות. בשנים האחרונות וביתר תאוצה בשנה האחרונה – נטלנו על עצמנו עוד משימה גדולה, את האחריות לעם ישראל, ובאמת נעשות הרבה פעולות וקמים הרבה ארגונים שיש להם הרבה הצלחות ב"ה. מהיכרות אישית עם כמה מהפועלים בתחום אני יודע שחלק גדול מהאנשים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל, דוכנים ופנים אל פנים – הם אותם אנשים שמוסרים את נפשם, זמנם ומרצם למען ארץ ישראל. כנראה שכשיש מסירות נפש ואהבת ה´ היא פורצת בכל התחומים.
אשמח שתכתבי לי אם עניתי על מה ששאלת,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il