אוכל בבית קברות

שלום,

אוכל אינו נטמא כאב הטומאה ודרגת טומאתו ראשון לטומאה, אם הוא הוכשר לקבל טומאה. הכשרת אוכל לקבל טומאה נעשה ע"י שאוכל נרטב ברצון הבעלים באחד משבעה משקים. רוב האוכל בשוק הוכשר לקבל טומאה, וכבר נטמא בעצמו. טמא מת שנוגע באוכל שהוכשר לקבל טומאה מטמאו. לא ניתן לטהר אוכל שנטמא, אך כיון שאין כיום מי שמקפיד לאכול רק טהרות, אין בעיה לאכול אוכל שהיה בבית קברות.

כלי מתכת (מהמתכות שמוזכרות בפרשת מטות) שמקבלים טומאה יכולים להטמא כאב הטומאה, וכיון שחרב כחלל, אפילו מטמאים את האדם הנוגע בהם להיות אב הטומאה. במקרה זה יש שיטות בראשונים שאסור לכהנים לגעת או להיות באוהל יחד עם כלי כזה. אמנם, שלח רבינו חיים כהן לרבינו תם שאם מחמירים בזה, "אי זה בית אשר תבנו לי", וכמדומני שאין מי שמחמיר בזה.

כלי עץ שיש להם בית קיבול גם כן נטמאים, ואולי אפילו אומרים בהם דין חרב כחלל כמו בכלי מתכות. כלי מתכות וכלי עץ שנטמאים במת יכולים להטהר רק ע"י הזאת אפר פרה אדומה שלישי ושביעי ולא ע"י טבילה.

כלי חרס אינם נטמאים כאב הטומאה, אך נטמאים כראשון ואין להם טהרה.

דין טומאת כלי פלסטיק וכלי מתכות מהמתכות שאינן מופיעות ברשימה בפרשת מטות (כמו אלומיניום) אינו ברור דיו, וככל שידוע לי, אין פסיקה ברורה בענין. בכל מקרה, כיון שאיננו אוכלים חולינו בטהרה, מותר להשתמש בכלים שנטמאו, בדרך כלל הכלים טמאים גם לפני שנכנסו לבית הקברות, ואם נטמאו במת, הטבלתם לא תטהר אותם.

גם אדם שנכנס לבית קברות אינו יכול לטהר עצמו ע"י נטילת ידים, אלא ע"י הזאת אפר פרה אדומה. נטילת ידים היא משום רוח רעה.

אסור לאכול בבית הקברות עצמו משום קלות ראש.

כל טוב,
יעקב